ילדה בת 8 שעושה לי טרור

למשל בבוקר (כל בוקר), יש מריבה קבועה על התסרוקת. אני מסרקת אותה וקולעת לה צמה. ובאופן קבוע היא מפרקת ורוצה שאעשה לה שוב ושוב ושוב עד אשר מגיעה השעה ללכת לבי"ס והיא פוחדת לאחר ואז היא מוותרת. התהליך מלווה בבכי וצעקות והיסטריה. תבינו, היא לא מפונקת זאת לא הבעיה. הסיבה לכך שהיא רוצה שאסרק אותה שוב היא שהיא רוצה שאאסוף לה את השיער חזק ואף פעם זה לא מספיק חזק בשבילה. היא מגיבה ממצב של חוסר אונים, כאשר השיער לא אסוף חזק היא באמת נכנסת ללחץ והיסטריה, זה אמיתי לגמרי ואני מבינה אותה. אבל כל בוקר אותו סיפור וזה פשוט בלתי אפשרי. היא כמובן לא מסתרקת לבד כי היא לא מצליחה לעשות תסרוקת חזקה לבד. זה נשמע מגוחך, כמו בעיה משמעת רגילה. ככה טוען בעלי. כך גם אומרים אנשים מבחוץ. אבל אני יודעת שזה נובע ממצוקה אמיתית. הילדה לא מוכנה להודות שזו בעיה שלה. היא כמובן מאשימה אותי שאני "בכוונה עושה לה חלש". כך שאני במילכוד. אני כן מבינה אותה אבל לא יכולה לעזור לא לה ולא לעצמי. וכאמור, דיברתי רק על הבוקר, יש עוד מצבים רבים אחרים בעייתיים לא פחות.. פנינו לפסיכולוגית, ואנו עומדים להתחיל בטיפול. אבל, בבקשה, איזה שהוא טיפ, לפחות לבעיית התסרוקת. כדי שלא ארים ידיים.