לא רוצה את אבא

שלום, בני בן שנתיים וארבעה חודשים (כרגע בן יחיד). מאז ומתמיד הוא היה הרבה יותר קשור אלי מאשר אל אביו, אבל לאחרונה המצב קצת הקצין והוא ממש הודף את אביו מעליו, ואני לא לגמרי בטוחה איך להתמודד עם הסיטואציות אליהן אנו נקלעים. דוגמא - בבוקר כשבני מתעורר, הוא קורא לי, ואם אבא ניגש לפני, הוא מתחיל לצרוח ולבכות ואומר "אבא תלך! תלך מפה!!!!" גם אם אני נכנסת ראשונה לחדר, והוא מבסוט ושמח, ואבא מצטרף בהמשך, הוא מקבל אותה תגובה. הוא לא מוכן שאבא "יפריע לנו". בכל סיטואציה שבה אנו (אני ובני) נמצאים ואבא פתאום מגיח - הילד מתעצבן ודורש שיילך. אם אבא מסרב ללכת, ומלטף אותו, ואומר לו דברים בסגנון "אבא גם אוהב אותך, גם רוצה להיות איתך" אז הבכי רק מחמיר ומוקצן. אם אבא הולך, אז הוא מיד נרגע, וכשאני שואלת אותו למה הוא מגרש את אבא, אז הוא אומר "אני רוצה רק אותך". הסברתי לו בעבר שזה לא יפה לדבר ככה אל אבא, וזה גורם לאבא להיות עצוב, אז באמת דקה אח"כ הוא שואל איפה אבא, ואם אבא עצוב עכשיו, ורואים שקשה לו עם זה. עוד אציין, שכשהוא נמצא רק עם אבא לבד, הכל בסדר, הוא מבסוט ושמח, ומאד נהנה להשתולל איתו. אותה התנהגות קורית לפעמים גם כלפי הסבתות, אם הן מתקרבות, כשהוא איתי. אבל הוא מגיב בצורה פחות קיצונית. באופן כללי הוא ילד מאד בוגר לגילו, מדבר שוטף ומבין הכל, ומאד רגיש לרגשות של אחרים. יש עוד מידע רלוונטי שאולי החסרתי...?