ה צ י ל ו!!!

שלום שירי.
2 דברים. ראשית, הייתי מנסה להבין מה קרה בזמן האחרון בו מעשה הקונדס התעצמו. ייתכן וזה על רקע העלייה לביה"ס. ייתכן וקרה משהו אחר. אם את מצליחה להבין מה קרה, הייתי אומרת לו משהו בנוסח:(אני אתייחס לעלייה לכיתה א') "עוד מעט אתה עולה לכיתה א'. זו מסגרת שאתה עוד לא מכיר, מורה חדשה, יהיו גם ילדים שאתה לא מכיר. הרבה ילדים, כשהם עולים לכיתה א', מרגישים שהם מאוד חוששים ופוחדים. איך אתה מרגיש?" זו יכולה להיות הקלה עצומה עבורו לדעת שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי וכן שהוא יכול לשתף גם בחוויות ורגשות שליליים. תני לו לגיטימציה.
שנית, אני דווקא חושבת שהצבת גבולות היא לא מילה גסה. נהפוך הוא. לגבולות יש את פונקציה החשובה של שמירה, שילד בגיל 6 מאוד זקוק לה. בנוסף, גבולות גורמים לעולם הסובב את הילד להיות יותר מוגדר וברור. וזו גם פונקציה חשובה, בעיקר על רקע שינוי. הייתי מסבירה לילד שלך בשעת רוגע, בשפה פשוטה, שאם יעשה כך וכך (בחרי מס' דברים, לא את הכל - למשל ההצקות לביתך הקטנה) הוא לא יוכל כך וכך. הסבירי לו את הראציונאל למשל "בבית שלנו אנו לא פוגעים אחד בשני פיסית ומילולית"). לאחר מכן - להיות עקביים. אם עושה משהו שאסור, להטיל סנקציה (אין סיפור בערב למשל). בנוסף, תני לו אופציה אחרת. למשל: "לפעמים אתה מאוד כועס/מקנא באחותך, ורוצה להציק לה. אולי כשאתה מרגיש כך, ננסה ללכת לחצר לשחק תופסת/לקפוץ 10 פעמים על רגל אחת (או כל פיתרון אחר). בקיצור: ראציונאל, עקביות ומתן אופציות. זה מאוד יכול לעזור לו להתארגן. ילדים זקוקים להכוונה חיצונית כדי לחוש בטוחים ולחוש שעולמם ברור ומוגדר.
בהצלחה
שרון באומל,
פסיכולוגית קלינית