שאלה

שלום לך.
אני חושבת שכל מה שאתם עושים הוא מאוד נכון ומאוד מכיל. מצאו את "העונש שמתאים לכם ואתם מרגישים בנוח איתו. למשל: לתת לו להיות בחדר, אפילו לבד או כל דבר אחר ממנו ישתמע שמה שהוא עשה לא מקובל עליכם. לא הייתי מכבירה במילים. הסבר קצר ופשוט מספיק בגיל הזה. אם הילד שלכם עדיין לא רכש את השפה על בורייה (ואני מתארת לעצמי שזה המצב, עקב גילו הצעיר) הוא ישתמש בגוף שלו על מנת לבטא את התסכולים והמצוקות שלו. וזה לגיטימי מבחינתו. הייתי מנסה לתמלל את התחושה שלו באותו רגע. למשל: "עכשיו אתה כועס כי אמא לא הרשתה לך עוד עוגיה". לאחר מכן לתת הסבר קצר. לדוגמא: "קבענו שאוכלים רק ממתק אחד ביום, כי ממתקים זה לא בריא, ואנחנו רוצים גוף בריא". כתבת שאין לכם בעייה עם העקביות, אז רק אדגיש את החשיבות. בנוסף, לנסות תמיד לתת אופציה אחרת למשל: "אם בכל זאת מתחשק לך לאכול משהו מתוק, אתה יכול לבקש איזשהו פרי".
זכרי שלגבולות יש 2 פונקציות חשובות: תחושת השמירה וההגנה שהן מקנות לילד וכן הגדרה ברורה יותר על מקומו בעולם, ובכלל על המהלך התקין של ההתנהלות של העולם סביבו.
כתבת שהילד שלך נולד עם טמפרמנט רגוע ונוח. לכן, מילת עידוד - זה יעבור. זה שלב התפתחותי חשוב מאין כמוהו של השגת הנפרדות והעצמאות. תנו לו להיות בשלב הזה. הוא יגדל ממנו להיות ילד מקסים, נוח ונעים. בעיקר כי את נשמעת הורה מכיל, מבין שרוצה מאוד לעזור.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית מומחית לגיל הרך

תודה על תגובתך המהירה, אני פשוט לא מאמינה בעונשים זה פשוט לא עובד , אולי רק לטווח הקצר ואח"כ אצטרך למצוא משהו אחר, גיסתי למשל נוהגת לשים את בנה בחדר שלה ושל בעלה שם בנה נרגע עם דלת פתוחה ואף גם היא מספרת לי שזה כבר לא עובד עליו יותר ולא "מזיז לו" , השאלה שלי אליך האם את חושבת באמת שעונשים אכן עוזרים? ואיך?
אנחנו הורים שמצד אחד נותנים לבני המון חופש ביטוי ועצמאות אך כשצריך אנחנו מאוד חד משמעיים ויודעים לשים גבולות, איננו מתרגשים מבכי למרות שהוא ילד ראשון, כמו כן בני מתבטא מאוד יפה במיוחד לאחרונה הוא מרכיב משפטים בני 4-5 מילים (ללא מילות יחס) ומתקשר בצורה נפלאה, אפילו הצליח לספר שנשכו אותו בגן ואמר גם מי נשך אותו כיצד את מציעה שאנסה להרגיע את בני בזמן בו הוא משתולל.
לדוגמא כאשר הוא מכה אז אנחנו מרימים את טון הדיבור ואומרים שזה כואב ולא נעים לנו לשחק איתו כרגע וכשירגע נשחק איתו.
ומניחים אותו על הרצפה, ואז הוא מבין שפגע והכאיב ובוכה ובא להתנחם בזרועותינו ולמרות זאת אנחנו נותנים שיעברו כמה דקות עד שאנחנו מרימים אותו (כדי שיבין שאנחנו כרגע כועסים), אבל מה לעשות עם ההשתוללות ? האם מה שציינתי קודם הוא מועיל ונכון לעשות (לקחת אותו בידיים לחלל/חדר אחר ולנסות להרגיעו ע"י הסחת דעת?

האם הישיבה על הכסא בכדי להירגע או הישיבה בחדרו או בחדר אחר בכדי להירגע נחשב כעונש???
האם זה נחשב כעונש כאשר הילד מוצא את עצמו לעיתים תקופות יושב בכסא/ נכנס לחדר בכדי להירגע?

שלום לך שוב.
אני מרגישה שאת חשה מאוד לא בנוח עם המילה "עונש" או עם הטלת סנקציות או הצבת גבולות. כפי שכתבתי לך בפעם הראשונה, אני חושבת שגבולות עשויים לעזור לילד מאוד. אם לא נוח לך לשים את הילד בכיסא או בחדר, ניתן להשתמש בכל דבר אחר. חשוב שהילד ידע שאם הוא עושה מעשה "אסור" הוא "יפסיד" מכך. אם לשבת בכיסא או בחדר "לא מזיז לו" או מבהיל אותו - חשבו על משהו יצירתי אחר.