פחד היסטריי אצל שני ילדיי

בתי בת 5 שנים ו- 9 חודשים ובני בן 3 שנים ו-9 חודשים, מעל חודש וחצי נתקפו לי למצבי פחד היסטריים. יש לציין כי יש לי עוד תינוק כיום בן שלושה חודשים והילדים שלי מאד אוהבים אותו, והם לא מקנאים בו בכלל במיוחד שאני לא מחסירה מהם את תשומת הלב שלי אליהם, אפילו התחלתי להוציא אותם מהגן באמצע יום ולא יום שלם כדי שנהיה יותר ביחד ברגע שבני היה בן חודש. לפני 5 חודשים עברנו לדירה חדשה קצת יותר גדולה והיית משאירה אותם בבית כשהייתי יורדת לזרוק אשפה או להביא משהו מהאוטו והכל בהסכמה מלאה שהילדים מוכנים להשאר כמה שניות לבד ואפילו מבחינתם מראה על בגרות . באותה תקופה התחילה ההיסטריה אצל בתי קודם, השארתי אותה עם אחייניתו של בעלי (שהיא בת 9 והיא ילדה מאד חרדתית), לרגע בשביל להביא משהו מהאוטו וכשעליתי ראיתי את הבת שלי לא מפסיקה לבכות כולה מאובנת לא זזה ממקומה ואת האחיינית של בעלי מדברת עם אמא שלה בטלפון ואומרת לה שעזבתי אותם ואני לא חוזרת. יצאתי מהבית בדיוק ל- דקה וחצי (וגם זה בהגזמה). מאז הבת שלי מאוד חרדתית בצורה היסטרית לחלוטין, שהיא כל רגע באה לבדוק איפה אני ואם אני בחדר אחר והיא לא רואה אותי, היא כבר מתחילה לצעוק ולבכות. החרדה הזו עברה יפה יפה גם לבן שלי שהוא נהיה יותר גרוע ממנה. אני ובעלי בד"כ לא עוזבים אותם לבד, תמיד לבתי היה לה את הבעיה הזו להשאר עם בייביסיטר או עם חמתי, או ללכת אל חברות , היא תמיד רוצה שיבואו אליה. השבוע היה לנו אירוע והיינו חייבים ללכת ביחד (בד"כ רק אחד מאתנו הולך בגלל הפחד), הבאנו לבייביסיטר את גיסי (אח של בעלי) שאותו הם מכירים טוב מאוד, וכשהיינו צריכים לצאת מהבית שני ילדיי שמו את הרגלים בדלת לא נתנו לנו לצאת והבטיחו בבכי שהם יהיו ילדים טובים ושהם לא יעשו לנו בעיות ויתנהגו הכי טוב רק שלא נעזוב אותם ושלא נלך ביחד. שניסינו בעדינות וברוגע להסביר להם שאנחנו הולכים למסיבה ועוד שעתיים נחזור הביתה, ראינו את הפחד שלהם בעיניים, כמה שהם מפחדים וזה מאוד כואב לראות את הפחד הזה. גם אם שכחתי משהו באוטו אין סיכוי בעולם שהם יתנו לי לרדת להביא אותו, גם אם זה משהו בשבילם, הם יעדיפו לא לקבל את זה ושאני לא יירד שניה וחצי להביא. אנחנו חייבים עזרה, אנחנו חייבים לדעת איך לדבר איתה, שלא נעשה טעויות או שלא נענה בתשובות לא נכונות.