אמא ואבא מתוסכלים מאוד

שלום לך,

גם אני חוויתי את אותו הדבר לפני שנה לערך, ואני כ"כ מבינה אותך יקירתי את לא יודעת כמה.

כשהתחלתי הריון בני היה בן 1 וארבע .
בארבעת החודשים הראשונים לא יכולתי לתפקד, היו לי בחילות ועייפות עצומה. לא היה לי את היכולת להריח תסלחי לי את הצואה שלו שהיה עושה בחיתול כי הייתי הרי רגישה לריחות ובאופן כללי היה לי מין ריחוק מהילד כי לא התחשק לי פשוט לעשות כלום. ס-מ-ר-ט-ו-ט על הספה.
אני חושבת שכל אמא חווה את זה מתישהו כמובן אם הילד הבכור עודנו קטן.
בכל אופן הילד הרגיש שעובר עליי משהו והתגובה מצידו לא אחרה לבוא.
הוא התחיל להשתולל התקפות זעם ובד גבולות והיכה וכל דבר "לא"! כמו שאת מתארת .
ואני מדברת איתך על ילד שאפשר להגדיר אותו "מין סוג של מלאך.
תיראי אין ספק שזה עושה להם משהו. הם כ"כ מחוברים לאמא ברמות יוצאות דופן שכמה שתנסי לשדר שהעניינים כרגיל הם יודים בדיוק מה קורה איתנו.
ילדתך כרגע מנסה להבין כל הזמן האם אהבתך עדיין בתוקף , ובודקת אתכם כל הזמן ועליכם לשדר לה שהיא אהובה כל הזמן אפילו שאתם כועסים עייפים וכו'. לציין זאת והמון חיבוקים.
ואת צריכה להבין ולהפנים שאת ניכנסת לתקופה ממש לא קלה (מצטערת אך זאת האמת...) שבה ילדתך מתחילה להפנים שמצטרף/ת עוד ילד/ה למשפחה ושמקומה במשפחה שעד היום קיבל העדיפות על, מרכז תשומת הלב. אבא ואמא היו רק שלה ,פיתאום תצטרך להתחלק עם עוד מישהו וזה לא משהו שיתקבל מצידה בשימחה גדולה למרות שזאת שימחה מאוד גדולה רק שהיא עוד לא מבינה שההורים שלה מביאים לה מתנה גדולה מאוד לחייה אח/ות.
אל תשכחי שיחד עם זאת היא גם מבחינה התפתחותית בגיל שנתיים הנורא, שבו היא מפתחת את אני העצמי שלה , הרצון להיות עצמאיים ליראות איפה מקומם בעולם איפה הגבול ומתחיל ואיפה ניגמר וכו'.
אתם אם המון סבלנות ואהבה תוכלו אולי קצת לעזור לה במה שהיא חווה, אולי לשבת איתה, להסביר לה על התקופה הזו בקצרה ועיניינית (לא להרבות בהסברים מיותרים וארוכים בגיל הזה)
לקרוא לה ספרים על הנושא של אחים חדשים. ועם כל הקושי לנסות לתת לה המון תשומת לה אך לא לוותר על הצבת הגבולות שהיא כ"כ זקוקה לה. זה יעבור עם הזמן.
וגם שתלדי את צריכה לשתף אותה בגידול התינוק שתרגיש "האחות הגדולה" שתביא לך חיתול ומגבונים ושתרגיש שהיא עוזרת לך יהיה לה סיפוק ולא תרגיש שהיא מחוץ לעניינים.
מקווה שעזרתי.
ושוב זאת רק תקופה וזה עובר.
בהצלחה. מקקוה שעודדתי במקצת.
דידי

שלום ליאת.
הבטן המפתחת ותהליך ההיריון גורמים, באופן טבעי, לריחוק בינך לבין בתך, לעומת האקסקלוסיביות שלה בעבר. בנוסף, כתבת שהתנאים הפיסיים גרמו לכם להתרחק בשלושת חודשי ההיריון הראשונים. נראה לי שבתך מגיבה להיריון המתפתח, ושואלת, דרך ההתנהגות שלה, מה יהיה ביניכן (וכן בינה לבין בעלך) כשיגיע אחיה החדש (או אחותה). לכן, הייתי מתייחסת למצב זה. יש ספרים בנושא, ואפשר להתחיל לקנות. אפשר גם לכתוב ספר עליה ועל מה קורה לילדה כאשר מגיע אח חדש הביתה. הייתי מציעה להתייחס לכל קשת הרגשות: החלמאהבה ושמחה וכלה בקנאה, כעס ועצב. אולם, החשוב ביותר, לא להשאיר אותה בחוסר ודאות, אלא לספר לה בדיוק מה יהיה. זה יכול להקל עליה ולהכין אותה. והעיקר: היא תדע שהמקום שלכם בלב, ששמור רק לה, לא יקטן. פשוט הלב שלכם יתרחב לקראת קבלת חבר חדש למשפחה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית