נואשתי. אני משוועת לכלים להתמודד עם

שלום קרן
מדברייך אני שומעת שאת מרגישה עייפה ומוטרדת ביחס לקשר שלך עם בתך. מתיאורך נראה כי את ובתך בתהליך מתמשך בו ישנו מאבק על שליטה. אחד המכשולים והאתגרים שלנו כהורים הינו הצבת גבולות בתך זקוקה לגבולות על מנת לרכוש בטחון ולדעת שיש הורים ששומרים עליה. עולם ללא גבולות עבור ילד גורם לו לרוב לפחד ובלבול, כאשר הילד עשוי לתפוס עצמו כחזק מדי וכי אין מי שיעצור אותו. נשמע לי שבתך יום יום בודקת את הגבולות בבית סביב תכנים ונושאים שונים, הארוחות, התארגנות הבוקר הצקות לאחיה וכו'. אני שומעת שניסית לעזור לה כבר בדרכים רבות ואת מרגישה שכל אלו לא עזור עד כה. עם זאת, נשמע לי שבכל פעם התקשית לעמוד עד הסוף בנושא הגבול ועברת לפתרון חדש אולי עקב הפחד מכעס של בתך כלפייך, אוךלי עקב תחושות אשמה כי את עשויה לגרום לבתך עוול כפי שציינת ואולי עקב הרגשות השליליים שהתחלת לחוש כלפיה וכתוצאה מכך גם גלפי עצמך?. כל התחושות הללו שלך הינן טבעיות והורים רבים מתמודדים איתם, אך לא תמיד מדברים ואומרים זאת.
על מנת שבתך תבין שאת ההורה בבית ייש צורך בהצבת גבולות באופן עקבי וברור. אולי במקום לעבור מפתרון אחד לאחר, דבקי בדרך מסוימת ולכי איתה עד הסוף גם אם הדבר גורם להתפרצויות כעס מצידה ולצרחות. למשל, אם הבהרת לה שמבחינתך אם לא תתארגן בבוקר זו אחריות שלה והתוצאה תהיה ללכת לביה"ס בפיג'מה עשי זאת. בתך זקוקה כי תאמרי לה לא ותעמדי בכך. בימים הראשונים היא וודאי תבכה אך בהמשך תלמד להתארגן בזמן. את יכולה לשוחח איתה ולהסביר לא תוך מריבה , כי אם במצב בו שתיכן רגועות, כי המצב לא יכול להימשך ולהעביר אליה את האחריות. אמרי לה שזהו תפקידה להתארגן בבוקר למשל, ושתחשוב מה היא מציעה כדי לפתור את בעיית ההתארגנות שלה בבוקר. חשוב כי גם האבא והסביבה יהיו שותפים לכך ויציבו את הגובלות ולא את לבד. למשל, יידעי את המורה בקשיי ההתארגנות בבוקר, כך שאם היא מאחרת שהמורה תתייחס לכך ותדבר איתה על אחריות. במצבים בהן היא כן מתארגנת יפה או מתנהגת יפה חזקי אותה ותגמלי אותה על כך.
בנוסף, לא ציינת מתי קשיים אלו החלו? יתכן והם קשורים גם לקינאה של בתך באחיה, לרצון לקבל תשומת לב, גם אם בדרך שלילית. נסי למצוא זמן קבוע בו שתיכן מבלות לבד ועושות פעילות מהנה עבור שתיכן.
בכל מקרה, על מנת לקבל עזרה בצורה מסודרת וליווי וכן לדבר על הרגשות שאת חשה, ניתן לפנות להדרכת הורים.
בהצלחה

ראשית אני רוצה להודות לך על התשובה המאוד מפורטת. שנית אציין שביתי תמיד בדקה גבולות וייתכן באמת שהבעיה החמירה מאז שאחיה נולד. שלישית אני שיניתי את סדר יומי כך שאוכל להוציא אותה מהגן בצהריים ולא אשלח אותה לצהרון, כך שמידי יום יש לנו 2.5 שעות ביחד ללא נוכחות אחיה. ואכן זמן הצהריים הוא הזמן הטוב ביותר שלי ושלה, כיף לנו ונעים לנו יחד ולכן אני כל יום שמחה על הצעד שעשיתי (עברתי לחצי משרה). ביתי יוצאת איתי להביא את אחיה מהגן, ובשנייה שהם נפגשים אני נפרדת לשלום מהילדה המדהימה שפגשתי בצהריים ואומרת שלום לילדה שלא מקשיבה ומציקה באדיקות לאחיה..... אני אנסה שוב לבחור בדרך אחת ולדבוק בה (אפילו אם אני חשה שנכשלה בעבר) ואבדוק התנהלות במהלך הימים הקרובים, מקווה שאחוש בהבדל. אם לא כנראה שנתכתב שוב. שוב תודה, קרן

קרן שלום
מדברייך אכן נראה כי בתך חשה קינאה כלפי אחיה הקטן ממנה, דבר שהוא כמובן נורמטיבי מאוד. כאשר אח קטן נולד והמשפחה מתרחבת זהו אירוע מרגש המעורר רגשות שימחה ואושר. עם זאת, הדבר גם כמובן מעורר מתחים ולחצים הן עבור ההורים והן עבור האחים הבכורים. תארי לעצמך שיום אחד בעלך היה שב הביתה ואומר לך כי הוא מביא הביתה אישה חדשה והיא עדינה וצריך להתנהג אליה יפה. אני בטוחה שלא היה לך קל לקבל זאת, וסביר כי כעס וקנאה היו חלק מהרגשות שהיית חשה. כך גם קורה לבתך. לכן, הייתי מנסה לשוחח איתה ומאפשרת לה לדבר על הרגשות הללו. ניתן לומר לה שאת מרגישה כי במהלך הזמן בו שתיכן לבד אתן מבלות בכיף ונעים לשתיכן וכי אחה"צ כאשר כולם יחדיו קשה לה יותר ויש יותר מריבות. תני לה לגיטימציה לדבר עלהקינאה שאולי היא חשה והכעס שזה מעורר בה. חשוב לתת לה תחושה שזה לגיטימי להרגיש זאת והרבה אחים מקנאים באחיהם הקטנים ולא רק שמחים איתם.
בנוסף, חשוב למצוא דרכים בהן את יכולה לחזק אותה על היותה אחות גדולה, כמו למשל שעת השכבה מאוחרת יותר, הליכה לחברות לבד וכדומה. הדגישי זאת בפניה, שהיא הגדולה ולכן מותר לה דברים שלאחיה הקטן עדיין אסור.
ולבסוף, כל אלו צריכים להתלוות לנושא הגבולות. המשיכי להציב לה גבולות. כמה ימים אינם מספיקים כדי לשנות התנהגות שהיא הורגלה אליה מאז היותה קטנה. על מנת שהיא תבין שאת אמא ואת מחליטה מעתה והלאה הקפידי על הצבת גבולות ברורה ועקבית לאורך זמן.
בהצלחה
מיכל

האם הבעיה שרשמתי לא קשורה לפורום הנ"ל