ללכת לגן

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים. לפני כשבועיים הוא התחיל ללכת לגן (22 ילדים), בתחילה איתי או בעלי ובשבוע האחרון הוא נשאר כבר כמה שעות לבד. עד עכשיו הוא היה בעיקר בבית איתי או עם סבא וסבתא. רציתי לשאול לגבי כמה שינויים בהתנהגות שלו שקרו במקביל לזמן הזה בו הוא התחיל את הגן: 1. קורה שבמהלך שנת הצהריים האו בוכה מתוך שינה (לא בכי חזק) ובד"כ נרגע לבד וממשיך לישון. לעיתים אני צריכה לקחת אותי אלי ולחבק או להניק אותו כדי שהוא ירדם שוב וימשיך לישון. 2. הוא אוכל פחות טוב. הוא ילד שבד"כ היה עם הרבה תיאבון וכיף לאכול. כמה ימים אחרי שהתחלנו את הגן הוא חלה והקיא ומאז, שבועיים בערך הוא אוכל הרבה פחות. 3. הוא התחיל להרביץ לי כשהוא מתוסכל ממשהו, בעיקר כשאני אומרת לו לא על משהו שהוא מאוד רוצה. הוא מבין בדיוק מה הוא עושה ואם אני כועסת ואומרת לו להפסיק להרביץ לי אז הוא מתחיל להרביץ לעצמו. 4. עוד לפני התחלת הגן, מזה בערך חודש חודשיים הוא התחיל לדפוק את הראש בקיר או להרביץ לעצמו עם חפצים. אני מנסה להתעלם, או להגיד לו שאני מבינה שהוא כועס. אני עצמי במתח מאוד גדול לקראת ועם השינוי של ללכת לגן. קשה לי באוד לבטוח באנשים אחרים בכלל וכשזה נוגע לסביבה בטוחה לבן שלי בכלל אני בחרדה. מכל הגנים שראינו הצוות של הגן הזה והאוירה בגן היו הכי נעימים. מן הסתם אני מקרינה החוצה את הפחדים שלי והאמת שקשה לי בשלב הזה לבטוח באינטואיציה שלי ולסמוך על הבחירה שלי. עם כל זאת הוא מאוד שמח ללכת לגן והוא מדבר על הגן גם בבית. הוא יודע את שם הגננת וצוחק כשהוא מזכיר אותה. הוא אוהב בעיקר את הצעצועים שיש בחצר של הגן ומספר לי עליהם כשאני שואלת אותו איך היה בגן. קרה גם שהוא קם בבוקר והמילה הראשונה שהוא אמר זה גן (לא יודעת מה זה אומר). אודה לכם על ההתייחסות, אודליה.