קשה לי...

שלום רינת
לא סתם השתרש הכינוי "גיל שנתיים הנורא" לגבי הגיל של סביב גיל שנתיים. הביטוי אגב, מקובל גם בשפות רבות אחרות. סביב גיל שנתיים ילד מתחיל להבין 2 דברים חשובים: הוא מבין שהאנשים הסובבים אותו הינם יישויות נפרדות, בעלות צרכים ורצונות משלהם (עד אז הדמויות נחוו על ידו כשלוחות שלו). בנוסף, אם עד אז ילד חש עצמו ככל יכול, הוא מתחיל להבין את כוחו היחסי בעולם. אלו הן הנפרדות והעצמאות. אני לא חושבת שהגיל הזה הוא נורא, כיוון שהשגת אבני הדרך של עצמאות ונפרדות הן חשובות לאין ערוך להתפתחותו התקינה של כל ילד, ואם התהליך נעשה באופן משביע רצון, התהליכים הללו יתרמו רבות לבריאותו הנפשית.
מה עושים?? יושבים בערב בשקט עם בן הזוג ומחליטים על הצבת גבולות במספר דברים ספציפיים (לא כולל דברים מסוכנים ששם הגבול הוא ברור). גבולות יכולים להיות בנושא של אכילה, סדר יום וכו'. תבחרו מה שהכי חשוב לכם. לאחר-מכן, בשעת רגיעה וכייף, מסבירים לילד בקצרה על גבול שהחלטתם לגביו. לדוגמא "אני ואבא החלטנו שמותר לך לאכול ממתק אחד כל יום. ממתקים זה נורא כייף לאכול, אבל זה לא בריא. כדי שנשמור על הבריאות נאכל כל יום רק אחד". לאחר מכן, כדאי לצפות שהילד יבדוק את הגבול, ודווקא במקומות הכי לא צפויים. לכן, חשוב מאוד להיות עקביים. למשל: לא לתת עוד ממתק. לפחות לא בתקופה של הפנמת הגבול. בנוסף, תמיד כדאי לתת לילד עוד אופציות: לדוגמא: אתה לא יכול לקבל עוד ממתק, אבל אולי נאכל אבטיח או מלון. זה גם מתוק וגם בריא.
לגבי דברים מסוכנים: להסביר לילד שאסור לרוץ בכביש כי מכונית יכולה להופיע והוא יכול לקבל מכה חזקה. אם בודק גבול: לשמור עליו ואפשר גם להטיל סנקציה - לדוגמא: לא להקריא סיפור בערב. גם כאן כדאי לפעול בעקרונות של הסבר, עקביות ומתן אופציות.
כדאי לזכור שלגבולות יש פונקציות חשובות מאוד עבור הילד: שמירה (תחושת בטחון עבור הילד) והגדרת העולם סביבו (אל מול כאוס וחוסר ארגון) לכן, לא לפחד להציב אותם. כמובן, במידה.
כאשר את תדעי על מה את שמה דגש ובאיזה תחומים את מוותרת, זה יקל עלייך מאוד את ההתמודדות.