בעיות התנהגות

בני בן 3.8, ילד מאוד חכם ומפותח שכלית ופיזית לגילו. השנה הולך לגן עירייה של 34 ילדים. הגננת כל הזמן אומרת לי שהוא משתתף יפה מאוד בזמן מפגשים ועבודות, מקשיב למה שאומרים לו, חברותי מאוד, אבל, כל יום יש תלונות של ילדים שהוא הרביץ או דחף או חטף משהו. (למרות זאת הילדים מאוד אוהבים אותו). לפי הגננת, בכל יום היא צריכה להעיר לו מספר פעמים. אין יום שעובר בשקט. עליי לציין שבני הוא ילד יחיד ושלפני כחודש עברנו דירה. בבית אנחנו מאוד מקפידים על גבולות ואין לנו בעיות איתו, הוא ממושמע, שמח וילד נוח מאוד. בשבועיים האחרונים המצב בגן נעשה חמור יותר, הרבה יותר מכות, הוא מתעצבן אם משהו לא מצליח לו ומסוגל להעיף דברים (הוא נרגע במהירות, כעבור 2-3 דקות). היום הגננת התקשרה וסיפרה שבזמן ששיחקו בחצר, הוא הוריד את המכנסים ועשה פיפי במריצה והיה מבסוט מהענין. כפי שציינתי, בני חכם מאוד, בצורה בלתי רגילה ויודע מה מותר ומה אסור ולדעתי עשה זאת בכוונה. אני נחרדתי מהענין כי מעולם לא קרה דבר כזה וגם הגננת הזדעזעה. אין ספק כי קיים פער גדול בין השכל לרגש. גם בשנה שעברה הגננת סיפרה שהיו פעמים שדחף ילדים, למרות שהוא לא ילד אלים באופיו (גם הגננת מסכימה) ועם בני דודים או חברים אחה"צ מסתדר נהדר ולא מגיע לשום סוג של אלימות. זה קורה רק בגן. בני אוהב ללכת לגן וכן אוהב את הגננת ואת החברים והפעילויות ולא ברור לי מה גורם להתנהגות הזו. מדוע אני שומעת תלונות כל הזמן (יש ימים שהוא מתנהג נהדר - עליות וירידות). בני מקבל מאיתנו המון תשומת לב ופינוק, אנו משקיעים בו מאוד ומטפחים אותו. אנו משוחחים איתו רבות בנושא האלימות והוא תמיד מספר את האמת על מה שקרה בגן ומודה שלא היה בסדר. ברור לי שהוא מבין איך צריך להתנהג. הוא ילד מחונך ומנומס ואנשים תמיד מתפעלים מהתנהגותו ומחכמתו. היום כעסתי מאוד על ענין הפיפי במריצה והבהרתי לו זאת. מה אני עושה? מה גורם לו להתנהג כך? כואב לי מה שקורה איתו, כי הוא ילד מלא שמחת חיים, מאושר, שובב וכיפי ובעצם אני כועסת עליו על מה שקורה בגן כשבבית הכל בסדר. מצד שני חשוב לי להיות מעורבת במה שקורה בגן. אנא תשובותיכם.