קושי עם כעס

שלום. יש לי בן מתוק ומקסים בן שנתיים ושלושה חודשים. בסך הכל מאוד מאוד טוב לי איתו ואני חושבת שגם לו איתי. הקושי שלי הוא בסיטואציות של כעס. אני באה מבית בו הכעס הובע באלימות ובהתפרצויות ואף שאני מודעת לעצמי ומשתדלת לעבוד על עצמי, אני מוצאת שברגעי כעס אני משחזרת דפוסים מהבית. אני מרגישה שבמידה רבה זה קשור גם לזה שאין לי כלים אחרים, עד כמה שזה נשמע מוזר, אני מרגישה שאני לא יודעת איך כועסים באופן שאינו פוגע באחר. לעיתים אני מצליחה לכעוס באופן ממוקד אך לעיתים, כשאני ממש כועסת (לווא דווקא כי הוא עשה משהו מאוד חמור, פשוט כי זה רגע יותר רגיש מצידי) הכעס שלי מאוד מערער אותי, קשה לי להשתחרר ממנו (אני מאוד מתאמצת לא להפגין כלפי חוץ את העצבנות שלי אלא לנסות לעבוד עם עצמי ולפוגג אותה). אני גם מרגישה חסרת אונים מול בני ברגעים אלה. שתי סיטואציות להמחשה: באחת הייתי כבר עצבנית והוא זרק אבנים אמרתי לו לא לזרוק והוא המשיך אמרתי לו שוב והסברתי לו למה לא זורקים אך הוא המשיך אמרתי לו שאם הוא שוב זורק, אכעס (אף שכבר כעסתי בתוכי) וגם זה לא עזר. ואז כבר לא ידעתי מה לעשות, האינסטינקט שלי הוא לקחת אותו הביתה בכוח ומכיוון שזו לא אופציה, אני חשה חסרת אונים ואז גם כועסת עוד יותר. בסיטואציה שניה הוא כבר היה במיטתו וכעס (ככל הנראה בתגובה לכך שהייתי עצבנית) ונתן לי מכה (זו תגובה שגרתית שלו כאשר הוא כועס והוא גם יודע שלא מרביצים). אמרתי לו שלא מרביצים והוא הרביץ שוב ושוב. הרגשתי שאני רוצה לקום וללכת רחוק רחוק ושיתמודד לבד אך אמרתי לו שאם הוא מרביץ שוב אני יוצאת מהחדר. הוא הרביץ ויצאתי. הוא בכה וקרא לי. חזרתי והסברתי לו שלא מרביצים והוא שוב הרביץ. יצאתי שוב וכשקרא לי אמרתי לו שאני חוזרת אך אם הוא שוב מרביץ אני יוצאת ולא חוזרת. למזלי הוא לא הרביץ שוב אך אני מרגישה שכל הזמן קיים הסיכון לאסקלציה בה אני אאבד עשתונות ולא אדע איך להתמודד. אשמח לשמוע עצות וגם שם של ספר טוב אם יש לכם להמליץ. תודה רבה