חרדת נטישה

עדי שלום,
עולות לי לראש מספר השערות מה יכול להניע את בתך להפגין כזו חרדת פרידה בייחוד כשכבר נהגה להיפרד ממך ביתר קלות בעבר.
ייתכן שבתך משדרת לך את תחושתה שהיא זקוקה לך יותר מכפי שאת חושבת. אפילו שהיא נשמעת מתיאורך ילדה פקחית וחברותית, היא מעדיפה שתתפסי אותה כפחות מפותחת. אולי היא עושה איזהשהוא קישור בין בגרות ויכולת להיפרד ולקיים משהו קצת פרטי לעצמה (כמובן במגבלות הגיל, זה לא פשוט גם להיפרד בחוג מהורה שממתין בחוץ), לבין הישארות לבד באופן טוטאלי. עבורה, חרדת פרידה שהיא דבר טבעי, הופכת לחרדת נטישה - יעזבו אותי (אם אני גדולה ומתפקדת כמו ילדה גדולה ובוגרת). זה תהליך אגב שכיח אצל ילדים בכורים.
בנוסף, נוצר מצב בו בתך כרגע מרוויחה מהסיטואציה הקיימת - את נשארת לידה כמעט קשורה אליה. הזכרת את קשיי הפרידה בעיקר ממך, אפילו שאביה נוכח. לכן אין לה הרבה מוטיבציה לשנות את המצב - מבחינתה היא מרוויחה גם את החברות וגם אותך לידה.
כרגע היא זקוקה לנוכחותך לידה, וחשוב לאפשר לה זאת כל עוד ניתן, ולא לשדל אותה להיפרד ולנהוג כבוגרת בעוד אינה חשה כזו. בהמשך, בעוד תקופה קצרה, תוכלי להתחיל להיפרד ממנה בהדרגה. בזמן זה חשוב שתשוחחי עם בתך לגבי הקושי שלה להיפרד, ומה היתה רוצה. הדגישי בפניה גם את היתרונות שבהיפרדות - למשל יכולה ללכת לחברה ולשחק אצלה בכל המשחקים ולא רק לארח. בנוסף כדאי לדאוג שהפרידות תהיינה הדרגתיות, למשל כשאת נמצאת איתה בחצי השעה הראשונה בחוג ויוצאת רק אז לרבע השעה האחרונה, או לבקש שההורים של החברה ייקחו אותה מהגן ואת תצטרפי לאחר כשעה וכדומה.
כמו כן כדאי להבטיח לכל אחת מהילדות זמן פרטי עם אבא או אמא במידת האפשר, על מנת שכל ילדה תיהנה מתשומת לב בלעדית מכל אחד מכם.
בהצלחה!
שירי

שירי שלום, תודה על המענה. אבל זה עורר אצלי תהיה נוספת. אני משתדלת לא לכפות עליה דברים ולזרום איתה (גם אם לפעמים אני בוערת מעצבים על המצב....). ניסיתי כמה פעמים לעבוד איתה על הפרידה בחוג, ובין היתר לסכם שאני נמצאת כמעט כל החוג בפנים ורק לקראת הסוף יוצאת לכמה דקות מחוץ לדלת (השקופה). זה לא עבד. הרעיון האחרון שהיה לי, היה לתת לה משהו "שלי" (נתתי לה שרשרת שהייתה שלי כשהייתי קטנה) שהיא תוכל למשש בכל מצב שבו היא מתגעגעת אלי (ולא מספיק לה שאני נמצאת מעבר לדלת השקופה). אני לא יודעת עם זה יעבוד (היום זו הפעם הראשונה שננסה). האם יש לך "טיפים" נוספים לייצר את סיטואציית הפרידה? גם עם חברות, אני לא כל כך רואה איך היא תסכים בכלל ללכת עם מישהו אחר (שהוא לא אני/בעלי/סבתא).

עדי שלום,
הרעיון עם השרשרת הוא מקורי ומצוין. את מגיבה טוב מאוד לצורך שלה שתישארי בסביבתה, על-ידי מתן חפץ שלך שילווה אותה במהלך הפרידה ממך. אני מציעה בזמן הקרוב לעזוב בכלל את הנושא של הפרידות ולהשתדל להתאים עצמכם לילדה ולבקשותיה.
בעוד מספר שבועות, תוכלי שוב להתחיל בפרידות בהדרגה. אפשר להציע לאמא של הילדה שמזמינה אותה, שהילדה עצמה תפנה אליה (בנוכחותך) ותזמין אותה - ואז ייתכן שהמוכנות שלה ללכת לבד תגבר.
אני מדגישה שוב שבזמן הקרוב כדאי להימנע ככל שניתן מעיסוק בנושא, כדי להימנע מהרווחים שלה מהמצב ומתחושה אפשרית שלה ש"זורקים" אותה מהר מדי לעצמאות.
בהצלחה!!
שירי