קשר עם צד אחד של המשפחה

שהדגשנו בפניה שתעשה את החלטותיה עכשיו ושלא נסכים שהיא תיכנס ותצא מחייה של ביתנו כאוות נפשה או לפי מידת שביעות רצונה מהיחסים ביננו. היא כבר עשתה זאת, נעלמה לכמה שנים וחזרה (לפני שהבת נולדה). אני לא רוצה שתעשה לה נזק שכל פעם תיעלם ותחזור, היא לא חושבת על הנכדה אלא על עצמה. הסבתא השנייה לעומת זאת, הנכדים הם כל עולמה גם אם קשה לה להגיע או שבאותו יום לא התייחסתי אליה בחיוך. היא מרוכזת בהם ולא בעצמה. כך שיש פה 2 קצוות ולכן כ"כ קשה לנו להבין איך סבתא לא צמאה לקשר עם נכדתה. אלא עושה לנו תנאים ו"טובה". היא לא אומרת לנו מה היא רוצה, היא מחכה שנרדוף אחריה (מצטערת שזה נשמע ילדותי אבל זה באמת המצב). מאוד קשה לנו להחליט מה נכון עבור בתנו. האם צריך שהצד הזה יהיה קיים בכל מחיר כי יום אחד היא תתחיל לשאול שאלות? או שאם הצד הוא כ"כ גרוע ביחסו והתנהגותו אולי עדיף שלא יהיה בכלל מגע בינהם?

ההודעה עברה לדף השני, אולי נשכחה

עדי שלום,
מהודעתך ניתן לחוש את רגישותכם הרבה לצרכים של ביתך, וכן את רצונך העז לשמור על יחסים תקינים עם בני השמפחה. חשוב שלא תיתנו ליחסים עם המשפחה מורחבת לפגוע בסולידריות הזוגית שלכם.
לגבי הילדה - אין לי תשובה חד משמעית. הילדה יכולה לחיות עם תחושה שיש סבתא אותה רואים לעתים רחוקות בלבד. אם נושא זה לא מקובל עליכם כהורים, ואתם בוחרים לנתק את הקשר כליל, הרי שכשהילדה תגדל ניתן יהיה להסביר לה שקיימת סבתא, אך אין קשר איתה. כשתגדל עוד יותר תוכל לפנות אליה בעצמה אם תרצה.
בכל מקרה תחושת הילדה תהיה תלויה במסר שאתם תשדרו לה. המשך הקשר עם הסבתא תוך מרירות רבה אינו בריא, ומאידך גם להפסקה חד צדדית של קשר זה יש מחיר.
חשוב לזכור לצד ה"אין" גם מה יש לילדה- הורים אהובים, סבתא מסורה מצד אחד...

אנחנו באמת מאוד רגישים לצרכיה של בתי כי למדנו הרבה ממה שעבר על בעלי בנוגע למשפחתו. מעבר לכך יש פה עניין של אפליה שבטח תועתק באופן טבעי מבעלי ואחיותיו לילדים שלנו מול הילדים של אחיותיו. וצריך לדעת גם איך להתמודד עם זה. העניין מורכב ולאור משחקי הכוחות שמתנהלים מולנו החלטנו לפנות לייעוץ פרטני בנושא. כי לצערנו יש ששוכחים שמדובר פה בילדה קטנה תמימה ומקסימה שעושים לה עוול. זה משהו שיהיה קשה לעבור עליו לסדר היום. אנחנו מבינים שאין תשובות ברורות ומדוייקות מה עושים ולכן נתייעץ בכל שלב של חייה עד שנראה שזה לא עניין אצלה יותר, בתקווה שזה יקרה... כי באמת שלא מגיע לה להיות באמצע כמו שמכניסים אותה. אני מניחה ששהמלצה היא על פסיכולוג המתמחה בילדים.

שלום רב, אני אחת מאותן אחיות המצוינות במייל השאלה המקורי. רציתי להתייעץ עמך מיכל כיצד על אמי (סבתה של הילדה) להתנהל מול אשתו של בנה ואם נכדתה, אשר כתבה לה את הדברים הבאים (דוגמית קטנה מיני רבים). חשוב לי לציין שגם על התכתובת ביניכם אני יודעת כי היא דאגה לעדכן אותנו ולשלוח לנו לינק... "....אני מעוניינת לדעת האם את רוצה להיות חלק מהחיים של תמר או לא (קובי יעשה מה שאת עושה הרי)..... אם כן, צריך לקבוע את התנאים (אם הזמן יאפשר לך את בטח עסוקה כרגע עם התאומים, מעניין האם לקחת כבר ימי חופש, הרי גל תבלע את הכובע בסוף!...). אני רוצה להדגיש בפניך שאני לא מוכנה שייקח לך שוב 6 שנים עד שהאגו יאפשר לך ליצור איזשהו קשר. לא נלחמת על קשר עם אסף (הבן שלך!!!) בעבר בגלל ענייני כבוד מטופשים. בחרת להיפגע (אלוהים יודע ממה) ולהיות האישה הקטנה והמסכנה, הקורבן האומלל שכולם צריכים לרחם עליו. לכן אני בטוחה שלא תילחמי גם על תמר אבל אני חוזרת ומדגישה !!! החלטתך היום תקבע את העתיד! אני לא מוכנה שתחזרי לחייה של תמר בעוד X שנים כשיתחשק לך. כשזה היה רק שנינו (אסף ואני) ישבתי בצד בשקט וריחמתי עליכם שזה מה שקורה במשפחתכם ואף אחד לא טורח להציל את המשפחה...." אני תוהה, מדוע עדי טוענת כי היא נלחמת להכניס לחיי בתה, סבתה שעל פי דבריה הייתה אמא נוראית? וכיצד יכולה הסבתה ואני כדודתה להסביר לה את ההתנהגות ביום מן הימים שהילדה תגדל ותחפש אותנו? המון תודה על הסבלנות. שני