ילד בן 10

שלום רב , אני אמא לשלושה ילדים ילד בן 10 ושתי בנות בנות 7 ו 5. הבן שלי מאופיין מצד אחד ברגישות גדולה בפנים ומצד חספוס כלפי חוץ . הוא ילד מוכשר שנוגע קצת בכל דבר ואף פעם לא ממש מרוצה מהתוצאות של עצמו. הוא חי תחת "מה יגידו או מה יחשבו עלי" למרות שהוא לא יודה בזה. הוא מקובל חברתית ואהוד המורים . בבית, הוא לא מסתדר עם הבת הגדולה מאז שהיא נולדה. הוא מכריז שהוא שונא אותה... אני מודאגת מהקיצוניות שבתגובות שלו. להלן פירוט מקרה , היא הקניטה אותו הוא דחף אותה אנחנו הענשנו אותו בגלל השימוש באלימות פיזית , העונש: לא לראות תכנית טלויזיה מסויימת בערב . התגובה הייתה בכי , ולאחריו שיחה איתי על כך שהוא כשלון ,, שונא את עצמו, אין לו מקום בעולם והוא אף פלט בחיים הקצרים שיהיו לי אני ..... תוך כדי שהוא מרביץ לעצמו - כשהוא היה לבד בחדר. זו אינה הפעם הראשונה ואני יודעת שאם באותו רגע היינו מוותרים והוא היה רואה טלוויזיה הכל היה נעלם כלא היה . אבל, לא ויתרנו. אני חוששת מהתגובות ומהאמירות האובדניות . חשו לי לציין שאנחנו בית מאוד יציב . שם גבולות ולעיתים אף נתפס כנוקשה . מצד שני , הוא ילד שמקבל לרב את מה שהוא רוצה כל עוד זה פרופורציות ומתוך מודעות למצב כלכלי, סדרי עדיפויות, וכו'... ככלל , החשיבה שלו היא בוגרת , ביקורתית מאוד, ואף צינית . עניין נוסף הוא השינויים הפיזיים שהוא התחיל לעבור וביניהם שינוי גופני . הוא התרחב מעט לאחרונה והוא מרגיש כבד ו "לא נוח לי עם הגוף שלי " . הוא עוסק בפעילות גופנית ונראה לי שזה מהמקום של לא להשמין . אני מדברת איתו הרבה על חשיבות של תזונה נכונה ומדגישה שאין מקום לדיאטות וכי האוכל שאנחנו אוכלים בבית הוא בריא וטוב לו . יחד עם זאת הוא מודאג מכך שהוא אוכל כמויות גדולות.... אשמח לקבל חוו"ד ? דידי