בת 4 בוכה ואינה רוצה ללכת לגן

עוד שאלה, מה עלי לעשות על מנת לשפר ולחזק את הבטחון העצמי של ביתי מעבר למה שאני עושה, כי מעבר להיותה כרגע בדיכאון אין לה בכלל בטחון עצמי. אני מנסה למצוא לה חוגים, אך היא מתביישת להיכנס בלי אמא ושאני נכנסת איתה היא לא רוצה להשתתף אלא לשבת לידי למרות שאני מרגישה שהיא כן מעוניינת בחוג. אני מרעיפה עליה המון מחמאות ושבחים (יפה שלי, האור של אמא, אמא אוהבת אותך הכי בעולם....) בכל הזדמנות שיש, קונה לה המון מתנות קטנות. ביחד עם עיצת הגננת, קניתי סוכריות, ונערכה פעילות בגן בו היא חילקה לכולם סוכריות. נותנת לה לפעמים יד חופשית (במיוחד בשישי) בבחירת הבגדים לגן, בתוספת תכשיטים וכל מיני דברים שהיא מחליטה עליהם. משתדלת שתיפגש עם חברים לפחות פעם או פעמיים בשבוע. משתדלת לשבת איתה על עבודות, חוברות, ציורים לפחות פעם ביום. את עבודות הגן שלה אני מעבירה בסריקה למחשב ומשבחת בכל פעם. יש לה אחות בת שנה וחצי שמאוד מאוד פתוחה וחברותית ומושכת והיא כל הזמן אומרת שהיא מאוד יפה ומאוד חמודה ואני תמיד אומרת שגם את מאוד יפה ואתן די דומות. הן מאוד שונות באופי שלהן. הקטנה מאוד פתוחה, שובבה, בטחון עצמי גבוה ולעומת זאת הגדולה מאוד סגורה, ביישנית, אחראית, בוגרת. אנחנו תמיד נותנים לביתי הגדולה להרגיש שהיא הכי חשובה, והגדולה, אבל חוסר הבטחון העצמי שלה בא לידי ביטוי גם כאן. מה עלי לעשות בכדי לגרום לה להיות יותר פתוחה, מאושרת? איך לעלות לה את הבטחון העצמי? עם בעיית הגן הקיימת ובכלל??

ריקי שלום,
מדברייך עולה בעיניי נטייה להתבוננות שהיא מעט טוטאלית, שכרגע איך שהדברים בנויים, מאפיינת את כלל ההתייחסות המשפחתית. הרבה דברים הופכים להיות בעלי משמעות עצומה שצובעת את כל החוויה, התבוננות של "שחור או לבן". למשל, בתך חשה כי אם חברה אחת לא משחקת איתה, אז היא הופכת כבר מוצפת בייאוש ובדיכאון. הרגשתי גם אצלך (ייתכן כי זו תוצאה של הראייה הדרמטית-מעט של הילדה שמשפיעה עלייך) התייחסות שהיא גם עשויה להיחוות כמאוד טוטאלית, עם הדגשה מרובה מאוד של המחמאות והיכולות של הילדה. אני מתכוונת לומר, ששתיכן קצת "נתקעתן" בהילחצות מהמצב החברתי ומהביטחון העצמי של בתך.
נראה לי שמאוד מאוד חשוב שאת תשדרי לה שיש עוד אפשרויות ושדברים הם לא טוטאליים - למשל, אם רבה עם חברה אחת, יש עוד בנות בגן. חשוב שתעשי מאמצים ליצור קשרים עם אמהות אחרות ולהזמין לביתכן ילדות נוספות. כדאי לבקש גם מהגננת שתפריד בין ילדתך לחברתה, ותחבר אותה עם ילדות אחרות. אפשר גם לשוחח עם אמה של הילדה כדי שתנסה למתן קצת את ההתייחסויות של בתה כלפי בתך.
כמו כן, לטעמי תוכלו שתיכן להרוויח מהפחתה מעיסוק במאמצים ובתוצרים בתקופה הקרובה - כלומר פחות להתעסק בחוגים, עבודות וחוברות, אלא יותר לעסוק בפעילויות מהנות "סתמיות".
חשוב גם להתייעץ עם פסיכולוגית הגן על מנת שתוכל להדריך אותך ואת הגננת כיצד לעזור לילדה. בנוסף, הדרכת הורים עשויה אף היא לסייע לך לעזור לילדה לפתח התבוננות חיובית יותר על עצמה ולהתמודד עם תסכולים לגבי החברות ולגבי עצמה.
נראה שבתך זקוקה לך כעת מאוד, ומצוין שאת רואה בה את הכוחות והיכולות. אני מקווה שהיא תפנים את ההתבוננות החיובית שלך לגבי עצמה.
בהצלחה!!
שירי