בן 2.6 מרביץ

שלום ענבל
התופעה שאת מתארת מאוד שכיחה בגיל של בנך. לרוב ילדים בגיל זה מגלים פער גדול בין היכולות שכליות והורבליות ליכולות הרגשיות, בעיקר היכולת לווסת דחפים. לכן, לעיתים קרובות ילדים בגיל זה נראים לנו גדולים ומבינים אבל במצבי קושי ותסכול ובמצבי כעס הם מגיבים בתוקפנות על ידי הרבצות, נשיכות וכדומה. כפי שאמרת בעצמך בנך גם נמצא במעין גיל התבגרות של הפעוטות, גיל בו הילדים מפתחים את זהותם כנפרדים ועצמאיים ולכן גם ה"לא רוצה" וכו'. יחד עם זאת, אין זה אומר כי עלינו לאפשר לילד להרביץ או להכות ילדים אחרים ובטח לא אתכם. כאשר הוא מרביץ חשוב כי מייד תגיבו . חשוב לא להיכנס לשיחות נפש אלא לומר משפט אחד בגובה העיניים ובשפה פשוטה : "אני רואה שאתה כועס אבל לא מרביצים בבית שלנו- זה כואב ולא נעים". חשוב כן להציע אלטרנטיבה וחלופה במקום ההרבצות על מנת לעזור לו ללמוד כיצד כן להשיג את מבוקשו. כשאתם רואים שהוא כן מתנהג יפה עם חברים ולא מרביץ חזקו אותו על כך: "כל הכבודף אתה משחק מאוד יפה עם החברים שלך היום". כאשר הוא מרביץ חשוב להרחיק אותו על הידיים בלי לדבר יותר מדי תוך אמירת המשפט שתיארתי קודם. כמו כן, חשוב לנסות ולזהות מצבים בהם הוא יותר נוטה להרביץ, למשל, יתכן שהוא עושה כשהוא יותר עייף ואז אולי כדאי לא להעמיס פעילויות אחרי הגן או יותר מדי חברים בו זמנית.
חשוב כי התגובות שלכם יהיו עד כמה שניתן בשליטה ולא מתוך כעס, מאחר ואז הילד מגיב טוב יותר וגם אתם תרגישו יותר טוב מולו.
בהצלחה

הוא פשוט משתולל. באמת שמתי לב שכשהוא עייף אז הוא מרביץ . וזה לא שהוא מתכוון להכאיב הוא פשוט משחק בצורה אלימה. תודה על התשובה.