פחדים וחרדות אצל ילד בן 6.9

למה לא קיבלתי עדיין תשובה לשאלתי מתאריך 20.01 אשמח לקבל תשובה בהקדם. בתודה סיגי

פחדים וחרדות בגילו של בנך הינם תופעה שכיחה ונפוצה מאוד. אני מבינה ממך שהפחדים והחרדות החלו לאחרונה כאשר הוא נוטה לבדוק שוב ושוב כל מיני דברים, בעיקר במצבים בהם הוא מרגיש שהוא התנהג לא יפה ואולי הוא מרגיש שמגיע לו עונש על משהו. התנהגות זו אכן מבציעה על כך שהוא במתח ולחץ מסוים .מאחר וזה התחיל ממש בימים האחרונים, כדאי לבדוק אם אולי קרה משהו שמטריד אותו או מציק לו. לדעתי כדאי שת נסי לשבת איתו בערב כשאת והוא רגועים ולומר לו שאת רואה שבימים האחרונים הוא יותר מתוח ואת רוצה לדעת אם יש משהו שמציק לו או מטריד אותו שקרה בבית או אולי בבית הספר. לפעמים חרדה נגרמת לא כתוצאה ממשהו שקרה בפועל אלא ממחשבות שיש לו אולי על דברים שיכולים לקרות. הרבה מהילידים כרגע פיתחו חרדות ופחדים שונים גם לאור המצב הבטחוני שהיה בארץ ושכולנו נחשפנו אליו גם הילדים. כמו כן, אני מבינה ממך שמלבדו יש לך עוד בת ותינוק קטן בבית. סביר להניח שבאופן כללי בבית יש פחות זמן אליו כרגע, ואולי גם זה מציק לו באיזשהו אופן, כאשר הוא זקוק כרגע לתמיכה ולזמן איכות איתך ועם אבא. לכן, כדי להבין יותר טוב מה קרה לו חשוב לשוחח איתו. וכן אם הפחדים ממשיכים חשוב גם לבדוק עם המורה שלו אם גם היא רואה שינוי כלשהי בהתנהגות שלו בבית הספר. אם הקושי ממשיךף והוא לא נרגע אפשר להייעץ עם הפסיכולוגית בבית הספר או לפנות לייעוץ פרטי. בכל מקרה ככל שאת תהיי רגועה יותר כך גם הוא יהיה .

למיכל היי קודם כל תודה על התשובה אבל ניסיתי לשבת איתו בערב ולשוחח איתו על מה שמפריע לו ואם זה בבית הספר או אולי בבית או שהוא כועס עלינו ההורים אבל הוא אמר שבבית הספר אף אחד לא מציק לו והכל בסדר ושהוא לא כועס עלינו אבל הוא מרגיש את כל מה שהוא עשה שזה מציק לו ומעצבן אותו ושהוא לא היה בסדר. ניסיתי גם לדבר עם המורה שלו והיא לא רואה שום שינוי אצל הילד וסיפרתי לה את המצב והיא אכן שוחחה עימו כי בני סיפר לי שיום אחד המורה קראה לו ושאלה אותו מה מציק לו והוא סיפר לה קצת מהסיפורים אבל לא הכל ואז שחזר הביתה שאל אותי אם אני דיברתי עם המורה בעניין ואמרתי לו שלא אז הוא אומר לי אז איך היא הבחינה שמשהו מציק לי אז אמרתי לו שהיא מורה ומורים מבחינים בזה אבל מאז לא דיברתי עם המורה ולא ראיתי אותה. ברצוני להוסיף שמאחר ואני בחופשת לידה כרגע אז בני נמצא איתי כל יום אחרי הביה"ס ואני נותנת לו את מלוא תשומת הלב אני יושבת איתו מכינה שיעורי בית מדברת איתו והבת נמצאת בצהרון ככה ששזה רק אני והוא אבל נכון שמאחר ויש לי תינוק קטן אז לפעמים אין לי את כל הזמן בשבילו ולפעמים שהוא מכין שיעורים אז אני מקלחת את התינוק והולכת להחליף טיטול והוא רודף אחרי בבית עם השיעורים שלו ולא מנסה לשבת איתם לבד רק שאני אהיה לידו כל הזמן. ביום שבת האחרון בעלי ישב איתו והם ראו ביחד כדורגל ואז בעלי שאל אותו אם אוהב את אמא ואבא והוא אמר לו אני לא יודע אם אני אוהב אותכם אני רוצה לאהוב אותכם אבל אני לא יודע אם זה נכון או לא. ניסיתי לשוחח עימו בעניין והוא אמר לי אמא אני רוצה לאהוב אותכם אבל לא יודע עם זה כן או לא האם יכול להיות שזה משהו שנגרם לו מאיתנו החוסר בטחון הזה? לא יודעת בכל זאת פניתי גם לרופא והוא אומר שכנראה זו בעיה רגשית ושכרגע אני אעזוב את העניין אבל יעשה מעקב בעניין הזה. ולכן החלטתי לעשות למעקב ובמידה וזה ימשיך לפנות לפסיכולוגית של הביה"ס כדי לברר את הסוגיה הזו.