צמצום והמנעות

בני בן 7 וחצי ועולה לכיתה ב'. מגיל קטן יש בו משהו פסיבי ועצלן (למרות שלכאורה אין ילדים עצלנים). הוא חכם וחזק מבחינה קוגניטיבית ומאד לא ספורטיבי, אבל גם בתחומים קוגניטיביים הוא מגלה עצלות. הוא קורא נפלא ומבין אך החליט שהוא לא אוהב לקרוא ולאחרונה גם מתנגד שנקריא לו. הצעתי לו שנלך לספרייה ביחד, אבל הוא מעוניין רק בסרטים.
אם לא היתי מגבילה אותו הוא היה רוב שעות היום מול הטלויזיה, במשחקי דמיון עם הלוחמים שלו, בסוני פלייסטישן ובמחשב. מבחינה חברתית הוא נפתח בכל שנה קצת יותר, אך עדיין מסתפק במעט חברים (ובמיוחד בחבר מסוים שגדול ממנו בשנה ומלווה אותו מגיל 4). אנחנו מנסים להלהיב אותו בכל מיני פעילויות ומאוד מתוסכלים שהוא לא מתלהב כמעט מכלום. גם מבחינת חוגים הוא לא מתלהב משום חוג ואנחנו אלה שדוחפים כל הזמן.
כעת בחופש הוא היה בקייטנה אחת כי לא הותרנו לו ברירות, אבל הוא לא מוכן ללכת לקיטנות נוספות. קניתי לו משחקי קופסא שונים וגם בהם הוא לא נוגע.
הוא לא ילד עצוב ובמה שהוא עושה הוא נהנה ואפילו שמח אבל לנו חשוב לחשוף אותו לכל מיני תחומים ופעילויות בחיים ולמנוע מצב של צמצום, חוסר מעש ופסיביות. זה מאד מפריע לנו.
אנחנו גם מודאגים שהצמצום הזה (במיוחד מבחינה ספורטיבית, אבל לא רק) יפגע בו מבחינה חברתית, וכבר ראינו שהילדים רוצים לעשות איתו כל מיני דברים והוא מתמקד במה שציינתי לעיל.
ברצוני לציין שמגיל קטן הוא לא התעניין במכוניות, כדור או אופניים ובעיקר בדמיון!!!

במקום שדברים כיפיים יזרמו מרצון והנאה (כמו טיול, או נסיעה משפחתית משותפת עם אופניים) יש עימותים וצורך להכריח לעיתים. זה פוגע ביחסים שלנו איתו וזה כואב לנו, אבל אנחנו מאוד מוטרדים ומתוסכלים מהתנהלותו.

מה עלינו לעשות?