שינוי באופי והבתנהגות

לאמא שלום
ראשית, בתך הינה בגיל בו היא מתחילה לנסות ולבנות זהות נפרדת . הדבר יבוא לידי ביטוי בניסיונות גוברים לבצע ולעשות דברים בעצמה, בבדיקת הגבולות והתגובות שלכם ההורים והמבוגרים כלפיה, בהתפרצויות כעס ובכי במצבים בהם היא חשבה תסכול וכו'. כל אלו מהווים חלק מההתפתחות הנורמטיבית של ילדים ואין מה להיבהל מכך. נשמע לי כי למשל, כאשר היא רבה עם ילד בגן, אולי כי היא רוצה לשק איתו וזה מעצבן אותה שהוא לא פנוי אליה ואולי כי היא בודקת כיצד הגננת תגיב כאשר היא עושה זאת. בכל מקרה, אין מה להתרגש מכך . חשוב להסביר לה בצורה רגועה שאנחנו לא מפריעים לילד אחר ולעזור לה למצוא פתרון חלופי, כמו לגשת לילד אחר שרוצה לשחק איתה או למצוא לעצמה משחק אחר שמעניין אותה.
באשר לפרידות בבוקר, ילדים רבים על אף שהסתגלו למסגרת הגנית וטוב להם בה, עוברים תקופות בהן הם מגלים יותר קושי להיפרד מההורים. בדיוק כפי שהגננת אמרה לך והיא צודקת, הדבר טבעי ולרוב חולף . אם את מרגישה בטוחה לגבי הגן והגננת, זכרי כי ככל שאת תהיי רוגעה יותר ותשדרי לה בטחון בה ובגננת הפרידות יהיו קלות יותר גם עבורה. חשוב כי זמן הפרידה, גם כאשר היא בוכה, ואין לי ספק שזה קשה, לא יהיה ארוך מאחר והיא יודעת שהבכי גורם לך להישאר ולכן לרוב היא תמשיך לבכות עד אשר תלכי. נסי להריגע אותה על ידי כך שתתני לה תחושת וודאות ושליטה גבוהה יותר, למשל, כדי לעזור לה תני לה חפץ שהיא אוהבת ומרגיע אותה, חבקי אותה בפרידה ואימרי לה מתי תחזרי לקחת אותה.
כדי להרגיש בטוחה ורגועה יותר את תמיד יכולה גם לשוחח עם אמהות אחרות ולראות עד כמה התופעה טבעית ונפוצה ולרוב לא מצביעה על בעיה כלשהי.
בהצלחה