התנהגות בגן ובבית שונה ומטרידה

בתי בת 4 וחודשיים ונמצאת בגן טרום חובה. השנה "זומנו" אני ורעיתי כבר בפעם השניה לשיחה דחופה עם הגננת לגבי התנהגותה של בתנו בגן. התנהגותה בגן אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותה בכל סביבה אחרת, בגן בתנו מפריעה, לא מקשיבה, מסרבת לעיתים לשתף פעולה, ואף עושה דברים תמוהיים בעינינו כדוגמת לצעוק , לזחול , להפריע לילדים אחרים. בתנו ילדה מאוד אינטלגנטית , מבחינה שכלית ללא ספק מתקדמת לגילה, מאוד "מיוחדת ושונה" מאחרים (ואנו לא רואים בכך פסול) אך בבית התנהגותה יוצאת מן הכלל, היא מזמינה והולכת לחברים, ישנה טוב, אוכלת טוב, שמחה וטובת לב, קשובה (וכמובן שבדומה לכל ילד יש ימים ושעות מעט פחות טובות). חשוב לציין שאנחנו ממשפחה של מורים ומחנכים ואנו מודעים לבעיות ומודעים שהתכשיט שלנו לא סטנדרטי, אל בין זאת לבין המצב המוזכר בגן אנחנו מרגישים שיש מרחק של שנות אור. הגננת נסתה "להפיל" לאחר התייעציות עם אנשי מקצוע רבים , כהגדרתה, לכך שיש בעיות רגשיות שנובאות מבעיות מחוץ לגן, אנחנו לא טומנים ראשנו בחול ולא מסירים ידנו , אך הדבר האחרון שאנו מרגישים שיש לבתנו הן בעיות "מחוץ לגן" , בתנו ילדה שמקבלת כמעט כל מה שצריך (וגם גבולות ברורים:הולכת לישון בזמן, מתקלחת שצריך, מתלבשת במה שנתבקשה ו..), זוג הורים שנמצא איתה לפחות 3 שעות ביום כל אחד מהם ולחוד, סבים וסבתות (אנשי חינוך) תומכים, ועל כל אלו כפי שציינתי הילדה נראת ומתנהגת כמאושרת. הגננת מתעקשת שיש להפנות את הילדה לאבחון. לאחר ששתפנו עמה פעולה והסכמנו לשיטת "החייכנים" לאחר כל יום חיובי ובעקבות כך הורדת צ'ופרים ביום שלא התנהגה יפה (ויש 4 כאלה ממוצעים בשבוע ), משמע ביום ללא חייכן אין ארטיק או מתנה, הילדה ביום שלא התנהגה יפה , לא מנידה עףעפף ואפילו לא מבקשת (מבינה הייטב), אנחנו כואבים לעיתים שאנו "כועסים" או מענישים ילדה על כך שלא התנהגה יפה בגן, בעוד בבית ובכל מקום הילדה מקסימה אהובה ורצויה. אשמח לשמוע את חוות דעתכם בנושא מורכב זה , איני רוצתה לקחת ילדה בת 4 וחודשיים (הכי קטנה בגן )ולעשות לה עוול, מה עוד שהגננת אומרת בנשימה אחת עם כל תלונתיה שיש שיפור קל, האם הרגשתנו כהורים שיש עוד זמן ושבמידה ונשאר תקועים נלך לאבחון בגיל מאוחר יותר (לקראת גיל 5 ולא כפי שהגננת אמרה "אתם חייבים פסכולוג ילדים דחוף"!..,נעזוב את סגנונה ודרכה ,זו כבר בעיה אחרת..)