הכנסת תינוקות לפעוטון- דחוף!!

דנה שלום,

הכנסת ילד למסגרת הינה סוגיה מורכבת ואינה פשוטה, הן רציונלית והן רגשית.
לרוב, תהליך שכזה אינו דבר קל וכדאי לדעת עוד קודם איך לקיימו נכון כדי להקל, הן על התינוק והן על האם.

אין לך מה לחשוש מנושא חרדת הנטישה כי בכל גיל, לרוב, התהליך אינו פשוט. אנחנו כהורים יכולים לננקוט במס' דרכים כדי לעבור זאת בקלות יחסית.

לשאלתך בנושא הגיל: כניסת ילד למסגרת היא בעלת יתרונות וחסרונות, אך בכל מצב הדבר לא יפגע בהתפתחותה התקינה.

אני אישית, כאמא, מעדיפה מסגרת קטנה, אולי אפילו מטפלת עם ילד נוסף, עד גיל שנה וחצי. אני מעדיפה שהילד יידע לתקשר טוב ויותר ואף ללכת כך שיהיה פחות תלותי.

אין זה אומר שזה נכון. זו העדיפות שלי. מדובר גם בסדר עדיפויות רגשי וכלכלי.

מקווה שעזרתי,

נעמה- יועצת ומנחת הורים.

הי דנה, אני אמא לילדה משגעת בת 15 חודש, היא הייתה רק איתי בשלושת החודשים הראשונים לחייה ואז בהדרגה היא התחילה להישאר עם המטפלת שלה. בגיל שישה חודשים חזרתי למשרה כמעט מלאה (ארבעה ימים בשבוע עד 16:00) ואז הילדה הייתה עם המטפלת בעצם מתשע בבוקר ועד ארבע. בגיל עשרה חודשים, היה ברור שהמטפלת - הבאמת נהדרת שלה - לא סיפקה את צרכיה. אני לא מכירה את ילדתך, אבל התכשיט שלי הראתה אהבה מאוד ברורה לחברת ילדים ועם כל הקושי, הגעתי למסקנה שגן יהווה עבורה מסגרת נכונה יותר ממטפלת, שנישארת איתה בבית ונותנת לה לראות סרטים בווידאו או סתם מסתובבת איתה בחוץ. כפי שאני רואה את זה, גן מקצועי עם גננות טובות נותן הרבה יותר גירויים ותכנים ממה שיכולה לתת המטפלת הכי טובה ולו רק, כי גן מספק חברה של ילדים אחרים וכבני אנוש, אנחנו יצורים חברתיים וככל שנקדים לפתח יכולות חברתיות בריאות - כן ייטב. כפי שחשבתי, ההתפתחות של ילדתי מרגע היכנסה לגן הייתה הרבה יותר מהירה. היא הולכת לגן נהדר, שמלמד אותה תכנים רבים וכבר מגיל 10 חודשים הם החלו בעבודות צביעה והדבקה וזה משהו, שבבית קשה לעשות (בייחוד כשיש ספות לבנות... :) ). אני לא אומר שהיה תמיד קל, היו תקופות ארוכות וקשות של בכי כל בוקר, היא הייתה שוברת לי את הלב והייתי יוצאת מהגן לפעמים עם דמעות בעיניים. אבל האמת היא, שזה מאז ומעולם היה הצגה ובכל הפעמים שנישארתי מחוץ לדלת, תמיד נוכחתי שהיא הייתה מפסיקה לבכות כמעט ברגע בו יצאתי. כך שמה שאני בעצם מנסה לאמר הוא, שמנסיוני האישי, עם כל הקשיים הכרוכים בנושא, הגן הוא מסגרת נכונה, שמקנה הרבה מאוד קישורים קוגנטיביים והתפתחותיים בנוסף לדבר הבסיסי ביותר, שהוא פיתוח יכולות חברתיות. אני יכולה לאמר לך שהיום, היא הולכת לגן כ"כ בשימחה וברצון, שזה כמעט מעליב. אין בכי ואין כלום, היא רצה בידיים מושטות לגננות שלה והיא שמחה לראות גם את כל החברים הקטנים שלה. ויש כמובן את הבונוס היומי הגדול, כשאני באה לקחת אותה כל יום אחר הצהריים, היא תמיד רצה אלי ונותנת לי כזה חיבוק, ש...מה אומר? אין מילים. זה פשוט שווה את הכל. אושר גדול. בהצלחה.

הי שוב, בעיניין העיתוי, אני חושבת שעדיף אפריל ולו רק בכדי לנסות לחסוך ממנה מעט מחלות ילדים, שהרבה יותר נפוצות בחורף. את הילדה שלי, שמעולם לא הייתה חולה הכנסתי לגן בחודש ספטמבר, אולם לא הצלחתי לחסוך ממנה אף מחלה...מה שכן עזר לה, היה סירופ של מולטי וויטמין ששמו קינדרוויטל. זה לא חיסון, אבל זה בהחלט חיזק אותה. יעל