בעיות עם הפסיכולוגית

שלום יש לי ילד בן 6 וחצי שאובחן בגיל צעיר כ"על סף תסמונת אספרגר". המצב מאוד השתפר ופרט לקושי בלימודים בבית הספר כמעט אין הבדל בינו לבין חבריו לכיתה. מכיוון שהוא עדיין מתקשה להיתרכז בבית הספר ולרכוש חברים, הומלץ לנו לשלוח אותו לפסיכולוגית לילדים. הפסיכולוגית סיפרה לנו כי הוא מספר לה על פחדים שלו וסודות שלו, ואכן כאשר שואלים אותו מה הוא עושה אצלה הוא אומר שהם מציירים ויוצרים וגם מדברים. הבעיה היא, שלפי האבחנה שלה הוא לא צריך בכלל ללכת לבית ספר רגיל. היא רוצה להיפגש איתו עוד פעמים בשבוע, ומגיעה לכל ישיבה של היועצים בבית הספר. אנו מאוד מעריכים את המסירות שלה, אבל אנו חוששים שהיא מאוד מגזימה באבחנה שלה. בתור אדם שחי איתו יום יום בבית אין לי ספק שהוא לא צריך ללכת לבית ספר מיוחד. כל אדם שהיה פוגש אותו לא היה מעלה על דעתו שהוא צריך ללכת לבית ספר כזה (והלכנו לבית ספר אשר עליו היא מדברת ואין ספק שהוא לא מתאים). הוא מקבל שיעורי עזר בבית ונפגש עם בחורה שעוזרת לו ללמוד כישורים חברתיים. אני לא חושב שיש צורך בלעמיס עליו עוד מפגשים עם הפסיכולוגית, במיוחד מכיוון שהאבחנה שלה נראית קיצונית לגמרי, ומצד שני לקחת אותו לאבחנה אצל פסיכולוג אחר נראית לי כטרטור של הילד. יש לציין, כי כאשר שואלים אותו מה הוא מספר לה הוא נחרד ואומר שהוא לא יכול לספר, או לא חייב לספר. אנחנו חושבים שהיא חוזרת ואומרת לו בפגישה שהוא לא צריך לספר להורים כלום, ובסופו של דבר יכול להיות שהוא רואה את זה כחוק "לא מספרים מה שקרה בפגישה להורים". אנו חוששים שהפגישות התכופות עם הפסיכולוגית תהפוך אותו לתלוי בה, ובמקום לספר לנו מה קשה לו כדי שנוכל לפתור את זה יחד ביום יום. בנוסף, היא לא מוכנה לספר לנו מה הוא אומר לה, או אפילו לתת לנו הכוונה כיצד יש להתנהג בבית. אנחנו נשמח לחוות דעתך, איננו יודעים מה לעשות. תודה אמיר.