בגרות ורצינות יתר לילדה בת 5

נשמע שהגננת רואה את הדברים קצת אחרת מאיך שאת מתארת אותם, היא מתארת אותה כמנהיגה המצליחה לסחוף אחריה ילדים. אולי את עדה רק לצד השלילי של הקשרים החברתיים אך לביתך גם יכולות רבות וכנראה שהיא כן מיישמת את הכלים שאת מעניקה לה ופועלת על פיהם בגן. אם אני טועה בהתרשמות שלי אני מציעה לברר לעומק עם הגננת על טיב היחסים החברתיים, הייתי מציעה גם לילדה לבחור חבר או חברה שאוהבת לבלות במחיצם להזמין לביתה ושם עוזרת לה במקרה שבו אני רואה שהיא נתקלת בקשיים.

תודה ענקית על תשובתך, אני בהחלט מסכימה כי הגננת מתרשמת ומתלהבת מביתי בצורה אחרת וזוקפת לזכותה את הביטחון והשפה ,תאטרליות והבגרות. אך אני מתרשמת כי גם בגן היא נוהגת בצורה דומה וזו לפי כמות החברים שקטנה ומס' ההזמנות שהיא מקבלת למפגשים חברתיים. רק היום חזרנו מבית חברים ושם מקרוב ראינו איך בכל משבר של מריבה היא נגשת לאמא או לאבא של הילד ו"מלשינה" ומבקשת את התערבותם (זאת לאחר שאנו מבקשים שתפתור ותתמודד לבד ומנסים בדרכים יצירתיות לחזור למסלול המשחק) הילד כמובן פיתח סוג של אינטיגוניזם ופשוט לא רצה לשתף ולשחק איתה יותר (אולי מפחד שתלשין עליו יותר) איך מחסנים,מחזקים ונותנים כלים ומצד שני מבלי לפגוע בחופש הדיבור המקסים שלה (בשפה גבוהה ועשירה) אנו מרסנים את ההלשנות וגורמים לה לפתור לבד את המחלוקות מול הילד/ה.

נראה לי שהפנייה של ביתך להורים של הילדים היא מתוך חוש צדק מפותח מאד ולעיתים אף נוקשה. כשמתקיימת עוולה היא מרגישה מחוייבת שהסדר יבוא על תיקונו, תופעה זו אופיינית אצל ילדים בגיל זה ועם השנים חלה גמישות. בכל מקרה אני מציעה שאם היא פונה לעזור לה לחשוב יחד על פתרונות שהיא יכולה לפתור (מה שגם ככה אתם עושים) יחד עם החבר להסביר לה שי אפשרות לפתור את הדברים בינהם ולתת לה איזשהם עקרונות מתי כדאי לפנות להורים.