שאלה לפסיכולוגית ילדים

שלום רב, בני בן שנתיים ו-4 חודשים. מאז ומתמיד היה ילד מאוד מאוד חברותי, ניגש לכל ילד בגינה, מעולם לא היתה בעיה להשאיר אותו עם בייביסיטר לא בכה ולא התלונן. גם בתחילת השנה בגן ביום השני כבר בכה שהולכים וביום השלישי כשהשארתי אותו לבד המשיך לשחק ולא בכה אפילו שניה. כעת, מזה כחודש הוא איננו מעוניין ללכת לגן. צריך לשכנע אותו בבוקר ולהבטיח לו הפתעות כדי שיסכים ללכת. יש לציין כי כשהוא מגיע לגן הוא כבר רץ לדלת ואפילו לא טורח להיפרד לשלום. לפני מספר ימים בעלי לקח אותו לגן והוא סרב להיפרד ממנו, אחז בו ולא נתן לו ללכת. לבסוף בעלי הלך והוא בכה. אותו תסריט בדיוק התרחש הבוקר כשאני לקחתי אותו לגן. הוא סרב להיפרד... ניסיתי לברר עם הגננת מה קורה, האם מישהו מציק לו האם קרה משהו בשבועות האחרונים אך היא טוענת שהילד נהנה מאוד בגן, משחק עם הילדים, מחבק את כולם (זה ידוע לי..) ואין איתו שום בעיה. אציין כי הוא בן יחיד ונכד ראשון משני הצדדים. אנחנו נשואים. גם לסבא וסבתא (משני הצדדים) הוא לא רוצה ללכת. ובכלל.. מעדיף להישאר בבית. שאלתי היא מה קורה לילד? מדוע הוא איננו רוצה ללכת לגן? איך ילד כ"כ חברותי ואוהב אדם נעשה מסוגר, משחק לבד בבית ואיננו רוצה לצאת? תודה מראש, אני