ברקים ורעמים...

לפני מספר ימים התעוררה ביתי מהשינה באמצע הלילה וחיפשה אותנו בסלון הבית, אנו היינו בחדר השינה שלנו. איך כשהיא נכנסה לסלון היה רעם חזק מאוד שהרעיד את כל הבית והחלונות. בתי הקטנה נבהלה מאוד, אנו רצנו לסלון לשמע צרחותיה תוך כדי שאנו קוראים בשמה. ישבנו עמה בסלון כחצי שעה מנסים להרגיעה כשהיא רועדת מפחד. ולבסוף לקחנו אותה איתנו למיטה. גם בלילה למחרת היא התעורה ככה אך אנו היינו דרוכים ושמענו אותה ולמזלנו לא היה רעם גדול באותו הזמן. מאז חלה נסיגה גדולה אצלה (מדובר בשבוע וחצי) היא מסרבת ללכת לישון במיטה שלה, רוצה רק את קירבתנו, רוצה שאשכב לידה ואחבק אותה ומסרבת להשאר בחדר לבד (עד לשירותים היא נכנסת איתי). לגן היא הולכת כרגיל. אני משתדלת לתת מענה לפחד שלה, מחבקת לוקחת אותה איתי למיטה ומנסה להרגיע אותה כי אמא איתה ושומרת עליה. האם אני עושה את הדבר הנכון? האם צריך לחבק אותה או לתת לה להתמודד? אני לא רוצה לגרום לה להיות תלויה בי אבל השאלה אם זה לא מוקדם מדי. אודה לתשובתיך. מיכל.