לא מספר על יומו בגן

ענת אהלן,

מהפרטים שנתת אני לא יכולה להסיק על בעיה רצינית.

הנושא שהוא מעלה כשהוא כבר מדבר מעיד על מה חשוב בעיניו. ילדים רבים משנים את מצב רוחם מרגע שמתחיל להיות טפטוף הורים לגן. בשלב כזה כבר מחכים לאמא. יכול להיות שהשלה הזה מציק לו וקשה לו.

האם שאלת אותו לגבי הגן בשעות שונות, בזמנים אחרים?
האם ניסית לגרום לו לצייר את חוויותיו? (גם אם אינו יודע לצייר, או יספר אח"כ מה "צייר).

האם אדם חיצוני ניסה לדובב אותו?

נסי את האופציות.

נעמה.

לפסיכולוג/ית שלום, בננו בן 3 ומספר חודשים. בגיל שנתיים הוא נכנסלגן פעם ראשונה ולאחר 5 חודשים בהם ראינו שהוא לא רוצה ללכת לגן וגם המסגרת לא ממש התאימה העברנו אותו למעין"גן" של 3 ילדים.הגננת היתה מקסימה ופיתחה אותו המון!! לצערי, היא התאכזבה מכמות הנרשמים הדלה(היתה לה בעיה פיזית קלה אך לב זהב)והחליטה לסגור. השנה העברנו אותולגן חדש עם הרבה ילדים בקבוצה. ההתחלה היתה קשה אך הוא השתלב יפה.אפילו בקשנו מהורים מסוימים להביא את הילד אלינו והם נענו והיה מאוד נחמד. לצערנו, קצת לפני שנולד בננו השני(אני משוכנע שזה קרה לפני)הופסק הקשר עם ההורים האחרים בהדרגה והבחנתי שהוא פחות מתקשר עם ילדים אחרים.הוא אמנם עומד על שלו ולא מוותר כמו שהיה בהתחלה אך הוא נגרר ולא יוזם ולאחרונה אף אחד הילדים החל להציק לו(יש לציין שזה היה דווקא ילד שהיה אצלנו והם אהבו לשחק)רואים שהוא מאוד רוצה קשר עם ילדים אחרים אך קשה לו ליזום. במפגשים פרטניים הוא יותר מצליח במידה והילד לא שובב. זה מאוד קשה לנו לראות והיינו רוצים לעזור. מה עושים???? יש לציין שבמקומות ציבוריים כשאנחנו איתה היא ההפך הגמור של ביישנית!!! מה עושים???