ילד בן חמש בגן ועם אחיו התינוק.

לילה טוב. בני בן חמש שנים. ילד חכם ומאד רגיש. ואני עומדת בפני התמודדות עם בעיות בשני מישורים. תחילה הוא ילד שפיזית מאד גדול לגילו אך הוא הילד הקטן ביותר בגן. הוא ושני ילשים נוספים הם היחידים שנקראים טרום חובה מתוך שאר הגן שהוא חובה. מצד אחד זה מאד מקדם אותו מבחינה תיקורתית ולימודית. אבל מצד שני, זהו ילד מאד ביישן, שעד השנה כמעט ולא דיבר מתוך ביישנות (לא כי הוא לא ידע). גן חובה, כידוע אלה ילדים תיקשורתיים מאד ובתחילה מאד התקשו להבין מה הוא רוצה מכיוון שלא ביטה את עצמו במילים אלה במעשים. (לא אלימים). עם התקדמות הגן הוא השתפר מילולית מאד, אך הבעיה העיקרית נותרה בעינה והיא שכל דבר הכי קטן מביא אותו לבכי. כל מכה הכי קטנה וכן כל הצקה. זה עודד את הילדים לקרא לו בייכן ולהציק לו, ביחוד כי הוא ילד טוב מדי, חושב שזה משחק או פשוט בגיב בבכי מבלי שמחזיר או מספר לגננות. שיחה עם הגננות לאחרונה שיפרה במעט את המצב, ביחוד כשהתחבר עם ילדה ש"משלינה" אם מישהו מציק לו. אבל לאחורנה היא פסקה מהלשין ושוב הוא מספר על הצקות. הוא עדיין לא "מחזיר" ולא אומר לגננות למרות שאנו דוחקים בו. יש לי ממש פחד כי הוא יהפוך לשק החבטות של הגן ובהמשך של בית הספר. בעיה נוספת שקיימת היא התמוודות שלו עם אחיו בן 9 החודים. הוא מאד מתלהב לשחק איתו, ולרוב זה מגיע להתלהבות יתר עםמשיכת ידים ורגלים שלו תוך כדי שהתינוק זוחל עד כיד סכנה לתינוק. אני מוצאת את עצמי כועסת עליו המון, ולא משנה כמה שאני מדברת עימו, או מענישה אותו, או מחזקת מעשים חיוביים לא עוזר דבר. אני יודעת שהוא רוצה תשומת לב, אך לרוב קשה לעשות זאת אם אני בעבודה ובעלי עם שניהם או הוא בעבודה ואני עם שניהם. אין לי עזרה ואין אפשרות שמישהו יהיה עם הקטן כדי שאני אהיה איתו, אלה רק בשעות הערב המאוחרות כשבעלי חוזר מעבודה. וגם אז, הוא נוהג בהתלהבות יתר כלפיו מבלי להפסיק להציק ולהשתולל. אשמח לשמוע שיטות לטפל בנושאים הללו. וסליחה על האורך. שיר