לא מוכל ללכת לשרותים

שלום רונית.
ממכתבך לא ברור מדוע בנך מסרב ללכת לשירותים בבוקר. האם כואב לו? האם חש שלא צריך? האם זו הדרך שלו להפעיל את כוחו בעולם. כתבי קצת יותר בפירוט, ואנסה לעזור.

בני עבר ניתוח כשהיה בן 3 חודשים. מאז תמיד אנחנו בודקים ודואגים שהכל תקין. הצואה שלו היתה דלילה ודי נאלצו להתעסק עם הנושא. אנחנו לומדים אילו דברים מותר לו לאכול ואילו גורמים לו ליציאות רכות, כך שזהו תהליך למידה לא פשוט בשבילנו ובטח לא פשוט בשבילו. כעת משאנו יודעים כבר טוב יותר מה מותר ומה אסור. במידה והוא לא עושה את צרכיו בבוקר, הוא נאלץ לעשות את צרכיו בגן ושם אין לנו עזרה יוצאת דופן מכיוון שהוא בגן של העיריה ולסייעת לא בדיוק מתחשק... כך שאנו נאלצים למצוא פתרונות להמשך וגם לקראת כניסתו לכיתה א. מבחינתו, הוא רואה בישיבה בשרותים כהטרדה. הוא ילד נבון ומבין שבמידה ולא ילך הוא יאלץ להתמודד אח"כ בגן. נראה לי שאולי למרות שעבר את התהליך והכל תקין, עדיין נשארה לו טראומה מהניתוח שעבר(הורידו לו חלק גדול מהמעי הגס). אני אינני יודעת האם לנהוג אתו בעדינות כפי שנהגתי עד עכשיו (תלינו ציורים בשרותיםוניסינו להפוך את השרותים למקום ידידותי) או לומר לו שבמידה ויתאפק כמו שהוא נוהג לעשות לפעמים, יאלץ לנקות אחריו, דבר שיפחיד אותץו ויגרום לו ללכת לשרותים במקום להתאפק (אני לא בעד). אשמח לתשובתך . אני רוצה להוסיף גם שבסוף שנה שעברה הסייעת השאירה אותו עם צרכים עליו למעלה משעה ונגרם לו נזק גופני ונפשי בגין זה, למעלה משלושה שבועות עשה את צרכיו במכנסיים 5 פעמים ורק עם אהבה גדולה וטיפול איטי הצלחנו להביאו למצב היום. פניתי למנהלת על הגנים והיא יעצה לי לפנות השנה לשיחה עם הגננת החדשה טרם הכניסה לגן ושיחת הבהרה. תודה!

שלום רונית.
אתחיל דווקא מהסוף - אפילו אם בנך הולך לגן עירייה, אני חושבת שחשוב מאוד לדבר עם בגננת ולהסביר לה את המצב, על מנת שתתייחס בהתאם לעשיית הצרכים.
בנוסף, הייתי מדברת עם בנך ואומרת לו משהו סנוסח "כשהיית קטן עשו לך ניתוח בגוף ומאז אנחנו מתעסקים לפעמים עם הקקי שלך ואולי זה מאוד לא נעים. אבל אתה מספיק גדול להבין שאתה צריך ללכת לשירותים בבוקר. לפעמים זה נורא לא כייף ולפעמים אתה מרגיש שאתה לא צריך. בוא נחשוב יחד איך יהיה לך הכי כייף ללכת לשירותים בבוקר". תני לו לבחור. זה ייתן לו תחושת שליטה אל מול חוסר האונים שחש במצבים שגופו מאותת לו שהוא צריך להתפנות והוא חש כ"כ לא נעים עם זה.
אני מציעה לתת לו לדבר על מה שוקרה עם הקקי ולהביע את הרגשות שלו. נכון שהוא עבר את הניתוח בגיל מאוד צעיר, אבל הגוף זוכר. ובנוסף, ההתעסקות סביב זה הייתה גם בשנים שלאחר מכן.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

הי, לא כואב לו. הוא פשוט חושב שלא צריך, למרות שאני מסבירה לו את היתרונות. יתכן ובכך הוא מראה את כוחו אבל אם אני נכנעת לו, נגרם לו נזק גופני(כויות עור) וגם בושה רבה בגן. זה נראה לו מטריד לשבת בשרותים, בזבוז זמן. הוא מסביר שאינו אוהבת לשבת בשרותים, שונא שרותים ושונא קקי. אם הוא עושה את צרכיו בבוקר, אח"כ במהלך היום אין לו שוב צורך.

שלום לך שוב, רונית
נשמע שילדך מוטרד מעניין הקקי, ורוצה להימנע מלעשות אותו. הוא גם מוכן לשלם מחיר עבור חוסר הרצון להתמודד עם הנושא.
הייתי מציעה או דרך משחק או דרך כתיבת סיפור, לנסות לשוחח עימו על הנושא, ולראות מה מטריד אותו ומה מפחיד אותו וכך לנסות לעזור לו.
אפשר גם לעשות מספר פגישות ממוקדות עם איש מקצוע שיכוון וידריך אתכם איך לעשות את זה.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך