שאלה

שלום רב
בתי בת שנתיים.שמתי לב כבר מזמן שכאשר היא עם חבריה בגינה, כאשר מישהו מכה אותה היא ממשיכה הלאה.לא מחזירה.לא בוכה.רק מסתכלת.אני מתערבת כשצריך ואומרת לילד:"זה לא נעים לה, לא מכים".גם כאשר היא נופלת, רוב הפעמים שהיא ממשיכה הלאה ולא בוכה אלא אם כן זאת מכה מאוד כואבת.חשבתי לעצמי שזה קשור בסף כאב גבוה, או אפילו באופי נוח שאינו עושה עניין ובכל זאת רוצה אני לשאול.ביום ההולדת האחרונה שבה בילינו עם ילדים גדולים ממנה, ראינו שהיא נותנת לילדים סביבה לעשות בה מה שהם רוצים:לשחק, לנקות לה את הפנים, להרים לה ידיים, להשכיב אותה, להגיד לה מה לעשות ומה לא וכו'.ראינו שהיא לא מתלוננת.שהיא נוחה אולי מידי, שהיא לא מגיבה(נעים לי או לא נעים לי), נראה שהיא נהנית ולכן לא מצאנו לנכון להתערב יותר מידי אך האם יכול להיות שזה משהו אישיותי שאנו צריכים לבדוק אותו?אני לא יודעת לשים את האצבע אך אנו חוששים שמה תהיה טובה מידי ושיעשו בה מה שירצו ושהיא תהיה מן נגררת.ייתכן שזה גיל וזה קשור לעצם היותם גדולים ממנה ובכל זאת נשמח לשמוע את דעתכם.איך זה נשמע לכם?כיצד מתפתח אופי ניגרר? האם זה יכול להיות זה או משהו אחר?פסיביות?לא יודעת...האם יד דרך שניתן למנוע או שמה זה לא צריך להטריד אותנו כעת?
נשמח אם תפנו אותנו לקרוא בנושא (אם יש משהו הקשור לכך, איננו יודעים כיצד לקרוא לזה)
תודה רבה וחג שמח.
יעל


תודה רבה.