דיבור בלשון נקבה

בוקר טוב
רציתי להתייעץ בנוגע לילד שאני עובדת איתו במסגרת הג. ילד מקסים כבן שנתיים ושבעה חודשיים אשר מרבה לדבר בלשון נקבה.
חשוב לציין שהוא יודע שהוא "בן" ולא בת, ויודע את השפה טוב ואת ההבדלים בין לשון זכר לנקבה.

כמו כן, חשוב לציין כי לילד שתי אחיות והוא מאוד קשור לאימו. לאחרונה שמתי לב שברוב הפעמיים שהוא מדבר בלשון נקבה, בדיבור תוך כדי משחק, דיבור חופשי, שיתוף בחוויות וכדומה הוא בעצם מחקה את אמו כאילו מרגיש הזדהות או חלק בלתי נפרד ממנה.

בהתחלה כאשר היה מדבר כך היו מעירים לו לגבי זהותו (אתה בן, אומרים...) כאשר עדיין למד את השפה ולא היה בטוח שהוא בקי בהבדלי השפה בין שני המינים.
כאשר מדבר כך, למשל אומר, "אני הולכת .." אני נוסעת.." אני מקשיבה לחוויותיו ומשקפת לו את דבריו בלשון זכר, לא מעירה לו ישירות על השימוש הלא מתאים למינו.
לעיתים כאשר הוא שומע שמתקנים אותו הוא חוזר שוב על לשון הנקבה, מתעקש.
אני שוב מציינת שהוא יודע שהוא "בן" ולא "בת" ומשתמש נכון לגבי אחרים.

אשמח לדעתם בנושא, בנוגע לסיבות ואיך נכון לנהוג במקרה כזה
תודה וחג שמח
עידית