רגישות יתר/חששות יתר-אודה לעצה

שלום רב,

בני בן השבע וחצי (כתה ב) הוא ילד מאד נבון ומאד רגיש. רגישות זו מתאפיינת בין היתר בהפגנת חשש (שנראה לי יתר על המידה) מדברים שונים (הדבר בא לידי ביטוי החל מאמצע כיתה א בערך), כגון: מאז שבשעורי מדעים בביה"ס הילדים למדו על נקיון, חיידקים, תזונה ועוד (והמורה אף נהגה לתת דוגמאות לא נעימות ומפחידות כמו, מחלות, תגובה אלרגית חמורה לצבעי מאכל וכ"ו). מאז אם נפל אוכל על הריצפה בבית או אפילו מהצלחת לשולחן הוא שואל אם ניתן לאכול זאת או שאינו שואל ופשוט לא אוכל זאת. קרה שלפני הארוחה הכין את שעורי הבית על השולחן ונשארו שאריות של המחק לאחר מחיקה. בזמן הארוחה נרתע מכך שישנם שאריות של המחק ואמר שזה רעל ולא טוב שהאוכל יגע בזה. מקרים אלו חזרו מספר פעמים וכשהסברתי שלא יכול לקרות כלום ושזה בסדר, הוא הבין והמשיך לאכול כרגיל.
לאחרונה (בשבועיים האחרונים) הוא החל לירוק לפתע (כשהוא מחוץ לבית) וכן לנגב את פיו בשרוולים של החולצה (השרוולים נרטבים מעט מהרוק). ככשאלתי למה הוא עושה זאת, ענה שהמדריכה בצהרון סיפרה שפעם נכנס לה זבוב לפה והוא מנגב את הפה כדי לוודא שאין זבוב או שלא נכנס משהו. לפעמים אני רואה שהוא מחזיק את פיו סגור כאילו שומר שלא יכנס דבר.
הסברתי לו מספר פעמים שאם זבובים היו נכנסים כל-כך בקלות לפה, כל האנשים היו יורקים כל הזמן ומנגבים את הפה בשרוולים. מכיוון שזה לא כך, הרי שזה לא דבר נפוץ ואם זה קורה, מוציאים אותו או שהוא יוצא בקקי. מה גם שיריקות זה דבר מאד מגעיל . הוא הבין זאת, אך ממשיך בהתנהגותו.
כששאלתי למה אינו מפסיק זאת לאחר שהסברתי שאין צורך לנהוג כך, אמר שאינו יודע למה.

אודה מאד לעצה כיצד לנהוג עם יחסו זה לסיטואציות כנ"ל.

תודה מראש,

אורית