פרידה בבוקר

בני התחיל ללכת לגן בגיל שנה ו-10. לפניכן היה עם מטפלת אישית בבית. הוא בגן הזה כבר 4 חודשים. עדיין כל בוקר הוא בוכה מספר דקות, כאשר נפרד מאיתנו. לאחרונה הוא גם מתחיל את הבוקר מזה שהוא לא רוצה ללכת לגן, אבל אנחנו משכנעים אותו, הוא הולך די ברצון עד דלת הגן ושם מתפרץ. לדבי הצוות, הוא בוכה רק כמה דקות וכל היום הוא ילד שמח, משתף פעולה .הגננת דיברה איתו והוא הבטיח לה לא לבכות. הוא ניסה להאפק כמה ימים, כי הוא אחד שמתחייב למילה שלו, ואז היה חולה כמה ימים בבית- והכל התחיל שוב ואף החמיר.

כמובן שזה קצת מעציב אותנו, אני לוקחת את זה יותר קשה מבעלי. הבעיה שלאחרונה זה כנראה התחיל להימאס על הגננת. היא התחילה להשתמש במילים "אני מתחילה לכעוס עליך", " למרות מה שהבטחת לי, אתה שוב בוכה".

חשבתי על זה בבית והחלטתי שלא מתאים לי. לדעתי, צריך להיות הבדל בתגובה של הגננת על מעשה שהוא באמת רע, כמו להרביץ, ואז מותר לה לכעוס לבין העובדה שהילד לא מצליח להתאפק ובוכה. גם ניתחתי את מה שהילד לפעמים אומר לי. הרבה פעמים הוא אומר שהילד X הוא ילד רע כי הוא בוכה, מכיוון שרוצה את אמא. מכיוון שלדבי הגננות בני הוא הילד היחד שבוכה בבוקר, הבנתי שככה הוא מספר על עצמו. לא מתאים לי שהוא יחשוב על עצמו שהוא ילד רע וגם לא מתאים לי שילדים אחרים יחשבו עליו שהוא עושה משהו רע.

דיברתי עם הגננת. היתה שיחה קצת קשה. היא בדעה שיש להיות יותר קשה עם הילד, לעשות פרידות מהירות. היא גם אמרה לי משפט שלדעתה, הילד צריך להבין שיש להתבייש בהתנהגות הזאת. אני לא הסכמתי איתה.

מה דעתך? מה ניתן לעשות כדי לעזור לילד לשבור את ההרגל הזה- בכי בבוקר? אין לי ספק שזה הפך להיות סוג של שיגרה אצלו. אולי תוכלי לתת לי טיפים ליישור קו עם הגננת.