ילדים להורים גרושים בביקור אצל

יש נטיה אצל המתגרשים ליחס את כל התחושות שיש להם כלפי בן הזוג לשעבר, אל הילדים והם שופטים את הצד שכנגד כאילו הוא לא יודע לטפל בילדים, לא אוהב אותם ורק הן עושות את זה טוב והם מעבירים מסר זה לילדים וגורמים לילדים לחץ. שתדעי לך גברת נכבדה, שסבא וסבתא אוהבים את הנכדים שלהם יותר מאשר את ילדיהם או לפחות אותו הדבר והורים דואגים ואוהבים את הילדים שלהם לרוב גם אם הם התגרשו מאימם או אביהם ומה לעשות, חשוב שתביני, אותך הוא לא אוהב, אך את הילדים הוא אוהב ודואג להם לא פחות ממך וטוב להם מאד אצלו, אך תת הכרתית הם פוחדים להגיד לך את זה משום שהם חושבים שתכעסי עליהם והם יודעים טוב מאד מה את רוצה לשמוע ולכן זה מה שהם אומרים לך על הביקורים אצל אבא, אבל אני אומרת לך מנסיון אישי, אל תדאגי, טוב להם מאד אצל אבא ואצל סבא וסבתא הם מרגישים נפלא למרות התחושות שלך.....
ובן הזוג לשעבר מסתדר טוב מאד בלעדיך- גם אם זה קשה לך להפנים, עשי זאת למען ילדיך שגם בלי זה סובלים מזה שהוריהם התגרשו.
מרים

אני לא יודעת מה את עברת בחיים, ואני לא יודעת איך את יכולה לכתוב תשובה כזאת לפנייתי מבלי להכיר אותי, את המקרה או את היחסים השוררים ביננו.
העניין הוא כזה שאני זאת שנלחמתי מאוד חזק להתגרש, אני זאת שלא אוהבת אותו והיחסים ביננו מצויינים כגרושים, הן איתו והן עם משפחתו, ואני לא מצטערת לדקה שהתגרשתי כי אם לא, מי יודע מה היה קורה....אחד בא לעזרה של השני וכד'... הילדים אצלם רק מתי שהם רוצים ואני זאת שמדרבנת ודירבנתי שהקשר שלהם יהיה חזק ואין לי שום כוונה להפריד, או להתלונן ואני מאוד מאושרת מזה שיש להם אחד את השני, וכל עוד הילדים נהנים ללכת לשם, זה מספיק לי, אבל בתור אמא, תפקידי גם לדאוג להם, וכשאני שומעת שמעורבים דברים שעליהם אני לא מסכימה, אותם צריך לפתור, ואם הילדים היו שם זמן קצוב מבחינת האוכל או הממתקים הייתי מבינה, אבל הם שם המון, וצריך לדאוג גם לבריאות שלהם, אף אחד לא אמר שהם לא משפחה טובה וכו'.... רק שאלתי איך ניתן לפתור את הבעיה של הפליקים לילדה שמאוד קשה למצא סיבות לכעוס עליה מרוב שהיא מקסימה, ואני חושבת שזו זכותי המלאה בתור אמא למנוע את הדבר הזה.... כמו שאני דואגת שהם בגן, אצל חברים וכד'.... וכמה מקרים קרו במשפחות הכי "טובות"???, זכותי לדאוג ולקבל דווח עם הכל בסדר ומה שלא בסדר לנסות לתקן.
כנראה שכתבת מתוך כאב שלך, אבל אני בעד לחזק קשר ובמיוחד כשמדובר בגירושים, ומה לעשות
אין כמו אמא....ודרך אגב, אבא שבוכה לילדים בגיל הזה שהוא מיסכן ואין לא אוכל במקרר ושיש לו בית קטן כי אין לו כסף, (הרי אני משלם לאמא) זה בריא להם?
ודרך אגב, אני אדם מאוד עסוק, ומאוד נוח שמישהו לוקח את הילדים מתי שרק צריך, ואני מאוד שמחה שהם אלה המשפחה שלהם שלוקחים אותם, אז אני בטח לא יחפש להתנקם, לא משעמם לי בחיים, אלה רק לפתור את מה שלי נראה לא מתאים לילדים שלי, וכאמא גם את בטח דואגת, מכל מקום ובכל זמן.

אמא.

לאמא, את צודקת שתגובתי היתה מעט בוטה, אני לא אשת מקצוע אלא כותבת לך מנסיון אישי, אני מאד מסכימה עם הפסיכולוגית זהורית שיכול להיות שיש עומס על הסבתא ואם את יכולה לדבר איתו על זה הילדים ירויחו.
אשר ל"בכי" שלו לגבי התקציב שלו כעת, אז אספר לך שזהו מצב אמיתי, כאשר אב משתכר משכורת ממוצעת והחוק בישראל מחייב אותו לשלם מזונות, מדור, הוצאות רפואיות חריגות ובמקביל לשכור דירה לעבוד ולאכול והחוק בכלל לא מתחשב באב ולא חשוב כמה האם מרויחה "עליו חלה החובה לפרנס" ואין שויון, אזי קשה לו שלא להתיחס לענין אם "מעבירים" לו מסרים באמצעות הילדים לשכור בית גדול יותר וכו', תאמיני לי שהוא לא מלקק דבש מבחינה כלכלית וגם מבחינת התדמית האישית שלו, מאד לא נעים לגבר הממוצע להעזר בתמיכת הוריו המבוגרים והיה מעדיף לחיות עם ילדיו בנפרד מהוריו.
מרים

אני מאוד מבינה לליבך, ויכול להיות ש"נפלת" על גרושה "קשה", המצב אצלינו שונה, שוב היחסים בנינו טובים ועם המון הבנה, אני מוותרת המון, מוותרת על החוגים, מוותרת על הוצאת טיפול שיניים ומוותרת לו על המדד שמגדיל את המזונות, מוותרת על התאריך המדוייק להעברת המזונות וכד'....
ורק תביני, לגרוש שלי יש 4-5 כרטיסי אשראי, אוטו - רובר 1997, קונה בלי לחשוב והוא מאוד בזבזן, פלאפון 700 ש"ח בחודש, רק לי יש מזל שאני מאוד מאוד "קמצנית", חוסכת מאיפה שאפשר ועם עבודה קבועה + שעות נוספות שאני עושה בשביל לגמור את החודש.
לגבי הדירה שלו, אני תמיד אומרת לו, גם אם תגור באוהל, והאוהל יהיה חמים ונעים, הילדים יהנו לבוא אליך, כי אתה זה שחשוב לא הדירה, ולעולם לעולם לא הגבתי בצורה כזו ואפילו לא ברמיזה שיקנה בית יותר גדול.
אז זהו, אצלינו המצב אינו כזה ותביני, יש אנשים שונים, ואסור לך להסתכל על אנשים בכלליות באותו צורה של אדם אחד "רע" שאת מכירה.
מקווה שהמצב שלכם ישתנה לטובה.

ליאב

אני בהחלט מודה לך על תשובתך הכנה שעוזרת לראות דברים

לליאב שלום
גירושים הם אף פעם לא עניין פשוט גם כזוג נשוי לא פעם יש חילוקי דעות על אופני חינוך וגידול הילדים אז כשמתגרשים היכולת לנהל על כך דיאלוג נעשית מורכבת יותר. יכול להיות שהמטלה שהטיל האב על אימו היא מטלה שקשה לה אך מכיוון שאוהבת את בנה ואת נכדיה אינה מעיזה לומר לו שקשה לה לארח באופן קבוע את ילדיו ולטפל בהם. את מתארת שאת ביחסים טובים עם הגרוש שלך ולכן כדאי לשתף אתו במחשבה שאולי לאימו קשה לקחת את התפקיד של הטיפול בנכדות בימים שהם מבקרים ולכן לעיתים במצב של חוסר אונים, או עייפות וחוסר סבלנות היא נוטה להגיב באופן לא מתאים. סבתא רוצה קודם כל להיות סבתא, לפנק לאהוב ולא להתחיל לחנך ולהציב גבולות (תקפיד האב הוא להגיד לא לסוכריות ולא תפקיד הסבתא) ולכן יש מחיר גבוה לכך שסבתם של הנכדים צריכה להתחיל לריב איתם על סידור החדר (שוב זה תפקידו של האב) ועל הגבולות .
אני מקווה ששיחה כזו עם האב תעזור לו להבין את המורכבות

את לא יודעת כמה קלעת בול לתסכול שלי, שאין להם רגע אחד לבד עם האב וכך בעצם אין להם דמות אבהית, הם תמיד יודעים שאבא זה בעצם אבא וסבתא כאחד, לא פעם דיברתי איתו על כך,
אחת הבעיות שהיו גם בנישואין הוא זה שהאב לא הפנים דברים שנאמרו לו, גם אם היה יודע שצדקתי, הסברתי לו כמה חשוב הקשר ביניהם, וגם נאמר לו שהטיפול נופל על אמא שלו ובטח היא עייפה, הם מסוג האנשים שאומרים כן כן, ואחר כך ממשיכים לעשות את אותו הדבר....
(היו נסיונות גם מיועצת זוגית עוד לפני הגירושים, אבל אין סיכוי שהוא הפנים משהו....)
על זה כבר הרמתי ידיים, כי אני לא יכולה לשנות את אופיים, ובקשר שהאבא צריך להגיד לא ולא הסבתא, זה כל כך ברור, אבל לא להם, כשאני אומרת לאביהם להמעיט בדברים האלו, הוא עונה אבל הם רוצים, וזה בכל דבר, הם רוצים, ואז אני אומרת לו שאפשר להגיד להם לא, ושהוא צריך להראות להם שהוא עם סמכות אבל שוב הימים חולפים והמצב נשאר אותו הדבר...
אז אצל אמא יש להם גבולות ואצל אבא אין, מקווה שזה לא הורס את מה שאני בונה כי אני כל כך משקיעה בהם ומאוד מטריף אותי לחשוב שאין איתי שיתוף פעולה.
מכל מקום אני אנסה לדבר אם האב על הפליקים בישבן, ואם זה לא יפתר? פשוט לקבל את זה שהילדים יודעים שככה זה שם וזהו?

הגבולות שאת בונה במאמץ רב אצל ילדייך לא נהרסים . ילדייך מספיק חכמים להבין שאצל כל צד הדברים מתנהלים קצת אחרת. באשר לפליקים הם צריכים להפסק. אולי כדאי שתדברי ישירות עם הסבתא אם יש לך יחסים טובים איתה. ולומר לילדים שאת עושה כל שביכולתך לתת להם הרגשה נעימה וטובה ומוגנת שם, להסביר להם שהסבתא לא עושה את זה מכוונה רעה אלא מעייפות, שקשה לה ואיפה שהם יכולים לכבד את בקשותיה כך יהיה להם יותר קל , חשוב להבהיר שבכל מקרה פליקים הם לא שיטה וגם להם מותר להגיד לסבתא שזה לא נעים להם והם מבקשים שלא ישתמשו בצורה זו כדי לגרום להם לעשות דברים. מקווה שתצליחו להגיע לעמק השווה

למרות שהתחושה שלי אומרת שזה לא ממש יפסק, ומעבר לעייפות של הסבתא, אני מאוד מאמינה שהיא פשוט מאמינה שהחינוך הזה, הוא חינוך טוב, חינוך של פעם....

אנסה, ואם לא ייפסק, ואם לא איכפת לך, אחזור אלייך ליעוץ נוסף.

תודה מקרב לב, את עוזרת לי מאוד.

ליאב

אשמח לעזור בהמשך במידת הצורך, אני נותנת מענה בפורום בימי שישי שבת , אז אל תעלבי אם התשובה שלי משתהה