מה עושים

שלום רב!
בתי בת 4.5. כשהייתה תינוקת היתה לה היפטוניה קלה ולמוטוריקה גסה היה איחור קל. הרופא המליץ על כל סוג שהוא של פעילות פיזית. עד גיל שלוש הסתפקנו במתקני ג'ימבורי למינהם ומגיל שלוש היא החלה ללכת לחוג התעמלות לגיל הרך. הילדה מאוד אהבה ללכת לשם וזה אכן השפיע לטובה על חיזוק השרירים שלה. כבר מעל חצי שנה שהיא הולכת לחוג ריקוד פעמיים בשבוע. היא מאוד אוהבת ללכת לשם וגם בימים שאין חוג מבקשת שיקחו אותה לשם. לדברי המורה הילדה מאוד כישרונית למרות הגיל. ביום ראשון שעבר קרה משהו לא ברור. היא כרגיל הלכה לחוג עם סבתא, אבל לא הסכימה להכנס פנימה ושום שכנועים לא עזרו. היא עמדה מחוץ לדלתת ובכתה והמציאה כל מיני תירוצים כדי לא להכנס. בערב ניסיתי לדבר איתה על זה , אך היא ממשיכה לתרץ ואומרת שהיא לא מוכנה ללכת לשם. אציין שהשיעור מתקיים עם דלתת פתוחה ואנחנו רואים מה מתרחש במהלך השיעור ולא היה שום דבר חריג. מה שכן, שבאותו היום ילדה אחרת בכתה ולא נכנסה לשיעור ואולי בתי הושפעה מזה. בהתחלה אמרתי לה שהיא רוקדת יפה ומצליחה ומתקדמת ולמדה המון בזכות הריקוד. אחר כך ניסיתי להסביר לה שמאוד חשוב שהיא תמשיך להתאמן. אחר כך גם ניסיתי להיות יותר אסרטיבית בנושא, אך שום דבר לא עזר היא לא מביעה רצון ללכת לשם. היא אף אמרה שהיא תיתן את התלבושת שתפרו לה להופעה שתתקיים בחודש הבא למישהי אחרת. אני יודעת שללכת לחוג צריך להיות כיף ולא מכריחים לעשות את זה. אבל נראה לי שהמקרה הזה קצת יותר מורכב ויכול להשפיע לתחומים אחרים ואולי לטווח ארוך יותר. למעשה אם לא אתעקש היא תלמד שהיא עושה מה שהיא רוצה, היום זה חוג ומחר זה יהיה משהו אחר. יודגש שהילדה נראת לי די מבולבת. ואני בעצם גם. איך עלי להתנהג במקרה כזה?