בני בן השלוש

חן שלום,
חשוב שתלמדו את בנכם לפתח דרכים נאותות יותר לתקשר את רצונותיו. בכל פעם שהוא פונה אליכם בבכי מלכתחילה (לא כאשר נפל או נחבל או ספג אכזבה מאוד קשה - אז הבכי עדיין מתאים בגילו), עליכם לומר לו נחרצות משהו בסגנון הדברים הבאים: "אנחנו לא אוהבים שפונים אלינו בבכי. זה לא נעים לשמוע, ואין סיבה לבכות סתם", ואז לבקש ממנו לחזור על בקשתו/דבריו בקול שאינו בכייני. רק לאחר שהילד יצליח לפנות אליכם בצורה הולמת, שבחו אותו על כך ותנו לו את מבוקשו. ככל שתהייו עקביים יותר בתגובות מסוג זו, כך ההתנהגות תכחד. בנוסף, כדאי לדבר עם הגננת על כך ולברר עמה האם בנכם נוהג באופן דומה גם בגן. במידה ולא, ייתכן שהוא למד כי פנייה אליכם בבכי מביאה להשגת יחס או תמורה מסוימת.
לגבי העדפת הבעל, אני בטוחה שגם את וגם בעלך חשובים לילד. ייתכן שיש לו פחות מדי "שעות אבא", ולכן כשאתם יחד הוא מנסה להשלים את הזמן החסר. ייתכן גם כי הוא קלט שהדבר מפריע לך, או אף מפריע לשניכם, והוא מנסה להפעיל אתכם בדרך זו. כדאי לכבד את רצונו של הילד במקרה זה, אלא אם את והוא אמורים לעשות יחד משהו שאינו יכול לעשות עם בעלך.

בהצלחה,
שירי