נידוי חברתי

שלום שרית
אחד הדברים הכי קשים לאם זה לראות את ביתה סובלת מבחינה חברתית. קחי בחשבון שבמקרים רבים חוויה זו הינה מחשלת עבורה ומחזקת לטווח ארוך. כמו כן,חלק מהבנות בגיל זה הופכות להיות "מרשעות קטנות" (אחרי כמה שנים זה עובר או שהן מסתירות את זה יותר טוב) ובמקביל בנות רבות חוות חוויות דומות לזו שאת מתארת. הקבוצות החברתיות בגיל זה אינן סגורות או סופיות וייתכנו שינויים רבים. היום מישהי התרחקה ממנה ומחר מישהי תתקרב. הכל נזיל ולכן לא צריך להיבהל ממש.זה רק מאד לא נעים...
לא הייתי שוקלת מעבר לבית הספר הקודם בעיתוי זה. אם כן מעבר אז רק בתחילת שנה הבאה. חכו עד סוף השנה ואז תחליטו. בינתיים בשום פנים ואופן לא לשתף אותה בהתלבטות ובאפשרות. היא תדע שיש פתח מילוט ותפסיק לנסות להשתלב. תחליטי להחליט בחופש הגדול.
במחשבות על מעבר חשוב לשקול האם בטוח שהבעייה קשורה לכיתה הספציפית ולא אליה. אם הבעייה קשורה אליה, אפילו באופן חלקי, הבעיה עלולה לחזור על עצמה גם במקום אחר ולתת הוכחה חוזרת לקיומה. אז יהיה קשה יותר לאסוף את השברים...
בנוסף, לא נראה לי שכדאי לשוחח עם הבנות האחרות. עלולה להיווצר לביתך סטיגמה של מסכנה ונזקקת ומשם יהיה קשה לצאת. הבנות ה"מרשעות" עלולות לנצל מצב זה לרעה...
חשוב שאת כאם לא תתעררי אלא תשדרי לבתך אמון בכוחה ובכישוריה החברתיים. אם אתם לא תתרגשו יותר מידי (רק קצת ) גם היא תאמין בעצמה. תני לה כלים להמשיך ולנסות ליזום קשרים. מספיק להתחבר לילדה אחת. זו לא חייבת להיות המקובלת של הכיתה. במקביל תשאלי את עצמך האם יש בה משהו שמרחיק חברות ותחשבי כיצד ניתן להתגבר על זה. אם אין לך מושג מה, תבקשי מהמורה עזרה
כמו כן, נסי ליצור מצב בו יהיו לה חברות אחר הצהריים שאינן בהחלט מכיתתה. נגיד מחוג או שכנות.שלא תהיה תלויה בכיתה.
לפעמים לוקח זמן להשתלב במקום חדש. אני מקווה שעוד שנה זה יראה כמו זכרון של התחלה קשה וזהו.
אשמח להתעדכן
ליאת