רגישות

הי מירי,
אחד הדברים הכי קשים להורה הוא לראות את ילדו חווה את אותן חוויות שליליות שהוא חווה בילדותו. הקושי של בנך בהתמודדות, בנוסף לחוסר האונים והתיסכול שאת מרגישה מביא אותך להשקיע הרבה מאוד "אנרגיות" עד שאת מותשת. שאלי את עצמך כיצד את מגיבה כאשר בנך מספר ומתלונן על "אירועים" שונים שקרו בגן. האם בתגובותייך את בעצם מעצימה את הפרשנות השלילית שלו למה שהוא חווה?
מדברייך ניכר שלבנך נטייה להיות מונע מכוח. תכונות המאפיינות ילדים אלה הן: ביטחון עצמי, הנאה משליטה (לדג, על חברים ועל הסיטואציה בכלל), תחרותיות, מעורבות לעיתים קרובות במאבקי כוח, עקשנות ועוד. יחד עם זאת, לילדים אלה נטייה להיות עצמאיים, החלטיים ובעלי איכויות הנהגה. בנך מצא דרך נהדרת להשיג את רצונו וזה באמצעות השתולות, בכי ואף ב"גיוסך" למצוקה שחש בעקבות התמודדות לא יעילה בהיבט החברתי.
חשוב להבין כי ילדים אלה זקוקים ל"כוח" ויש להעניק להם אותו ע"י מתן תפקידים ואחריות (בבית ובגן), לתת לו תחושה שיש לו השפעה על פעילויות שלכם בבית ולא להכנס עימו למאבקי כוח ועימותים. במידה והוא מגלה כישורי מנהיגות יש לטפח אותם. חשוב מאוד שהגננת תהיה מעורבת בתהליך.
לגבי הקושי ברכישת חברים שאת מתארת, יש לבחון האם חסרות לו המיומנויות החברתיות ביצירת קשר, בהשתלבות במשחק ושיחה ועוד. למרות שלדעתי לא זו הבעיה.
כאם חשוב שתגובותייך לתלונות בנך על אירועים אותם חווה יהיו מתונות. היי אמפתית לרגשותיו, שוחחי עימו ובררי מה קרה תוך שאת מציגה פרשנות אובייקטיבית של האירוע ונותנת לו כלים קצת להתמודד. הגבילי שיחה זו לזמן קצר מבלי להאריך יתר על המידה.
שוחחי עם הגננת ובנו תכנית משותפת בית -גן שבה תקבעו שפה משותפת בתגובותיכן וכיצ ד תוכלו לספק את הצורך של בנך "בכוח".
אשמח לעידכון