ילד בטיפול

שלמה שלום
יש גישות מגוונות בפסיכולוגיה הדוגלות בדרכים שונות.
חלק מהגישות הקיצוניות יותר מאמינות שהתהליך שעובר הילד מול הפסיכולוג הוא פרטי של הילד ואינם ששים לעדכן את ההורים. גישות אחרות (שאני אישית יותר מתחברת אליהם) מאמינות בהתגייסות משותפת של ההורים והמטפל.
בכל הגישות , על מנת לבנות אמון מלא עם הילד יש דברים שנשארים בין הילד לפסיכולוג אך הפסיכולוג מפעיל שיקול דעת, לפעמים יחד עם הילד לגבי מה לספר ומה לא. כאשר המגמה היא לפעמים לא לשתף בפרטים אבל בהחלט לשתף בתהליך ובמהות.
גם לגיל הילד ולנושא הטיפול יש השפעה רבה על ההחלטה עד כמה ובמה נכון לשתף הורים. ככל שהילד גדול יותר, וככל שנושא הטיפול קשור ישירות להורים , הפסיכולוג ישקול היטב מה לספר , איך לספר ומי יספר.
אני לא מכירה מחקרים המוכיחים יעילות של גישה אחת על האחרת. מכיוון שהילד כבר בטיפול, לא הייתי מפסיקה אלא נותנת בה אמון. אין טעם ללחוץ עליה לפעול אחרת. כנראה היא מאמינה כי פועלת באופן המקצועי ביותר. אם הילד מרגיש כי נתרם מהטיפול תן לזה הזדמנות. אני בטוחה כי היא פועלת כך כי היא מאמינה שזה לטובת הילד.אל תרגיש כי היא מנסה להחליף אותך או שהופכת יותר משמעותית לילד ממך. זה לא יקרה.
אתה מרגיש שינוי כתוצאה מ4 חודשי טיפול?
בן כמה הילד ?
מה הוא אומר ?
אם אין שיפור תוך חצי שנה מתחילת הטיפול, אפשר לשקול פסיכולוג אחר בעל גישה שונה שאולי תתאים יותר.
אשמח להתעדכן
ליאת גרוס מודיעין

תודה על התגובה המעמיקה, ליאת .

הילד בן 8 ולקוי למידה.

הוא נמצא 4 חודשים בטיפול ואני מרגיש שינוי רק שאני לא בטוח שהוא לטובה. הוא כן מבטא יותר את הצורך בפרטיות (שגם בעבר אם היה רוצה היה מקבל) שאני רואה כחיובי אבל גם הרבה יותר מתחצף ומתנגד לדברים שאין אפילו שיח לגביהם - חגורת בטחון באוטו לדוגמא. הוא מראה המון המון כעס. הוא כל הזמן בודק את הגבולות.

בשיחות שלי עם הפסיכולוגית היא מכניסה לי מילים לפה שהם גם לרוב בכלל לא מה שאני חושב בכלל.

ואני לא מרגיש תרומה מההדרכת הורים שמתרכזת בדברים קטנים. הפסיכולוגית אפילו לא מביעה דעה לגבי אופן הפעולה שלנו במקרים שהם בעיניי קריטיים..

אני משתדל רק לשאול איך היה איתה ואומר לו שהוא יכול לשתף אותי אם הוא רוצה. אני יודע שאם היה לו רע אצלה הוא היה מתנגד ללכת והוא לא מתנגד.
ושוב תודה
שלמה

שלמה שלום
לדעתי רצוי שטיפול בילד בן 8 הסובל מלקויות למידה ובעיות גבולות יתמקד בהדרכת הורים ושיתופם ולא בעבודה פרטנית עם הילד, אבל כפי שכתבתי קודם - יש גישות שונות וקטונתי מלשפוט.
העובדה כי אינך מרוצה מהדרכת ההורים ואינך חש התקדמות במצבו של הילד מעלה סימני שאלה לגבי ההמשך. העובדה שהילד לא מתנגד ללכת עדיין אינה מעידה על כך שנתרם מבחינה טיפולית.
אם תכתוב מה מטרת הטיפול אוכל לאמר באופן בטוח יותר האם סגנון הטיפול שתארת הוא המתאים ביותר לבעיה או לא.
אולי כדאי שתשתף את הפסיכולוגית בתחושותך ותבקש ממנה הסברים. אתה המשלם וזכותך להבין את הרציונל על פיה היא פועלת.

אשמח להתעדכן

ליאת גרוס
מודיעין