ענישה

לאה שלום,
ההתנהגויות של בנך שאת מתארת נשמעות לי תואמות בהחלט את גילו ואת מינו. תוכלי להתרשם מכך אם תתייעצי עם חברות או קרובי משפחה שלהם ילדים בני אותו גיל, ותשאלי אותם לשכיחות התנהגויות אלו. כדאי להבחין בין התנהגויות שהן משחק, כמו דפיקת צעצועים (לילד אין אפשרות להבין את המשמעות של מעשיו ושהוא יכול לפגוע בחפצים עמם משחק), לבין התנהגויות שהן מסוכנות עבורו (כמו אי חגירת חגורת בטיחות או קפיצה על ספות).
עדיף להשתמש בתגובות אשר יעבירו לילד את המסר שההתנהגות לא רצויה, ויציעו לו דרכים נאותות יותר להתנהג. למשל, כשהוא משחק אפשר לעצור את הילד פיסית או לקחת ממנו את החפצים המסוכנים. כשהוא יורק אוכל, רצוי להפסיק את הארוחה. ילד בגיל כזה יכול גם להבין הסברים פשוטים. קחי בחשבון שלא תמיד ילדים מגיבים במהרה לאיסורים, וצריך ללמדם מה מתאים ונכון לעשות, ומה לא.
כמו כן, כדאי להציע לילד משחקים חלופיים או הסחות דעת - כשדופק צעצועים, תני לו "הך פטיש"; כשקופץ על הספר, אפשר להציע לו כרית לקפוץ על הרצפה, או הזדמנויות אחרות להוצאת מרץ; בזמן ההחתלה או החגירה באוטו, רצוי לתת לו משחק קטן שיחזיק ביד כמו רעשן, על-מנת שיתעסק עמו.
בהצלחה,
שירי