ילד בן חמש ו-3 חודשים

רעות שלום,
נראה שגם המסגרת החינוכית וגם את מתקשים לעתים בהתמודדות עם ילד כ"כ מאתגר שיודע מה הוא רוצה, וכיצד לתפעל את המבוגרים. מאוד נדיר שגננות מתקשרות להורים ואינן מצליחות להרגיע את הילד, בשלב כה מתקדם בשנה, ולכן כדאי לבדוק במה מדובר כאן - במניפולציה שהוא גילה שעובדת על הסביבה, בחרדת פרידה עוצמתית במיוחד, בקושי להרגיע את עצמו כשהוא מתוסכל, או בשילוב של הגורמים הללו.
נראה לי שכדאי שתבררי את הנושאים הללו באופן מעמיק יותר עם פסיכולוג המטפל בילדים, כמובן שבשילוב אבי הילדים, במידה והוא מעורב בגידולם. תוכלי לכתוב לי היכן את גרה ואפנה אותך למרפאה ציבורית או לפסיכולוג פרטי באיזורך.
בהצלחה,
שירי

שירי תודה,
אבי הילדים מעורב בגידולם. הוא עובד הייטק וחוזר מאוחר הביתה כך שרוב הזמן אני עם הילדים.
אני לא חושבת שיש לעמית בעיה להפרד ממני -מכיוון שבמקרים אחרים הוא נפרד בקלות -כשהולך לחברים, אצל סבא וסבתא, בחוגים. הבעיה מתעוררת רק כאשר הוא הולך לגן.
מה לגבי המשיכה שלו לשחק דווקא עם הילד הכי אלים בגן למרות שהנ"ל מציק לו? על מה זה יכול להעיד?אני חושבת שהוא מנסה לתת לילד הזה כל פעם צ'אנס מחדש ואינו מבין שזה דפוס ההתנהגות של הילד ושהוא רק ימשיך להפגע.
אנחנו גרים בפתח תקווה ואשמח אם תכווני אותי למי אוכל לפנות.
תודה רבה ויום טוב.

עולות לי כמה השערות לגבי הסיבות בעטיין לעמית קשה להיפרד בגן - ייתכן שבסביבות שהן יותר אינטימיות ובהן יש יותר היענות מיידית לרצונותיו, קל לו יותר. בעוד שבגן הוא נאלץ להתחלק עם יותר ילדים. כמו כן, ייתכן שמול הצוות בגן הוא מצליח יותר לבטא את רצונותיו כשהוא עושה זאת באופן "דרמטי", ועם אחרים הוא עשוי להיות יותר פשרן. אבל אלו השערות מאוד בסיסיות, מבלי להכיר אתכם.
בנוסף, ילדים בגילו של בנך לרוב לא מפגינים התנהגויות חברתיות מאוד מורכבות כמו "לתת צ'אנס" לחבר. כנראה שבחבר האלים יש דברים שמוצאים חן בעיניו ומושכים אותו - אולי כל עוד הם משחקים ולא אלימים מדי, הדבר נעים לו. אגב, גם אצל חיות שונות ניתן לראות את הזכרים הצעירים עסוקים ב"התגוששות" חסרת מטרה. כלומר, זו התנהגות טבעית מצדו של עמית.
לגבי הפניה, למיטב ידיעתי יש מרפאה ציבורית טובה בפתח תקווה. אם תרצי שאפנה אותך לפסיכולוג פרטי מומלץ באיזורך, צרי עמי קשר טלפוני.
בהצלחה,
שירי