שליטה והתפרצויות זעם

שלום איילת
בטח שמעת על "גיל שנתיים הנורא" שנמשך עד גיל 3-4. זהו הגיל בו ביתך גילתה את עצמה , הבינה שיש לה רצונות משלה ושיש לה כוח להשיג אותם. חשוב לתת לה מקום לממש חלק מרצונותיה, לאפשר לה לבחור, ולא להתנגד לכל מה שמבקשת. מצד שני חשוב מאד ללמד אותה כבר משלב זה שלא כל מה שרוצה יכולה לקבל ושמי שמחליט זה אתם. אם את "נשברת" את פשוט מלמדת אותה שהתנהגותה המתפרצת יעילה ושכדאי לה להמשיך כך.
הצבת גבולות היא דבר מורכב וקשה ליישום. נשמע לי שבתכם עקשנית לא קטנה. חשוב להיות נחושים, עקביים ומאוחדים. אם תצליחו יהיו גם לכם וגם לה חיים קלים יותר.
אם קשה אפשר וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי לקבלת כלים.
כמו כן חשוב להבהיר לה שאתם מחליטים מי מטפל בה ובנושא זה אין לה בחירה (חוץ מאולי בסיטואציות מאד ספציפיות שאתם החלטתם עליהן מבעוד מועד למשל ניתן לה להחליט מי מספר לה סיפור היום).
בהצלחה
אשמח להתעדכן

ליאת גרוס
מודיעין