גיל שנתיים!! הצילו!!!!!!!

בני בן שנתיים וחצי, החל בשבוע האחרון לדרוש עצמאות וגם להתעלם ולא לעשות מה שאומרים לו וזה לא קל לנו כי עד כה הכל זרם יחסית בקלות. אתאר סיטואציה בה הרגשתי חסרת אונים ואשמח לשמוע הצעה להתמודדות באופן אחר כי בעיני סיטואציה זו מייצגת רבות אחרות.
היום היינו בגן השעשועים. מספר דקות לפני שהיינו צריכים ללכת משם, אמרתי לו שעוד מעט אנחנו צריכים ללכת. כשהגיע הרגע, אמרתי לו שהולכים. הוא ביקש לעלות על המתקנים פעם אחרונה ואפשרתי לו תוך הדגשה שלאחר מכן הולכים. ושוב אחרי שעלה אמרתי לו שהולכים והוא סירב. אמרתי "טוב, אני הולכת" והתחלתי להתקדם לעבר הרכב אך הוא מצא בימבה שעניינה אותו וכלל לא התייחס לזה שהלכתי (אני גם לא אוהבת להגיד שאני הולכת כי הרי לא באמת אלך בלעדיו). כשראיתי שהוא לא מגיב חזרתי והרמתי אותו. הוא התנגד והחל להרביץ לי אמרתי לא לא להרביץ אך הוא המשיך, כעסתי עליו והוא המשיך, תפסתי לו את היד אך הוא השתחרר והמשיך והרגשתי איך הסיטואציה מסלימה ומסלימה. מצד שני לא יכולתי להניח אותו כי היינו ממש ליד כביש סואן אותו היה צריך לעבור כדי להגיע לרכב ובנוסף, חששתי שיחזור לגן השעשועים. מה עושים במצבים כאלה?? קשה לי וקשה לי שאני כל כך כועסת עליו. הצילו!!! תודה, אמא