"אמא רק שלי" כל הזמן

נכנסה לגן בגיל שנתיים וחודשיים

חגית שלום,
מאוד קשה לנו כהורים להציב גבולות לילד שבסך הכל רוצה מאיתנו חום, אהבה וקשר. הדרישה הזו מבטאת את הצרכים הבסיסיים ביותר של הילד, שאנחנו מאוד יכולים להזדהות עמם. אין לי ספק שבתך מרגישה שהיא מקבלת ממך הרבה דברים טובים, יש לך הרבה מקום בלב כפי שכתבת יפה, ולכן היא אינה יודעת שובע. אולם לאורך זמן הלחץ האדיר שלה עלול גם להתיש אותך, ובהמשך גם לעורר כעס כלפיה. לכן, תחימה מסוימת הינה חשובה גם עבורך וגם עבורה.
חשוב שתקבעי עם הילדה זמן פרטי שהוא רק עבורה - כעשרים דקות ביום בהן אתן שתיכן יחד עוסקות בפעילות שהיא בוחרת, ללא נוכחות האח. אפשר להעניק את הזמן הזה מיד עם החזרה הביתה מהגנים, ואז היא תתחיל את השהות בבית אחהצ בחוויה של סיפוק. לאחר מכן, אני מציעה להמשיך בשגרת היום עם חלוקת הקשב ותשומת הלב בין האחים ובין מטלות הבית, כפי שאת מוצאת לנכון. הקנאה של בתך היא מובנת וטבעית, אולם זו גם הזדמנות ללמד אותה שיעורים חשובים לחיים כמו התחלקות עם האחר, שיתוף פעולה, דחיית סיפוקים מסוימת וכדומה. כדאי גם שתחשבי בינך לבין עצמך באיזו מידה את מזדהה עם המקום של אחות קטנה שמקנאה במה שאח גדול מקבל, או באח גדול שמוכן לדחוק את צרכיו הצידה (לפי מה שאמרת, בנך אינו מתנגד למיקוד תשומת הלב באחותו, ואני תוהה כיצד הוא מרגיש בנושא). ההורות שלנו מושפעת רבות מהילדות שלנו ומיחסי האחאים בילדותנו, ולכן חשוב שתבדקי גם עם עצמך את עמדותייך בנושא.
לגבי הפער בין הבית לגן, קשה לדעת כמה ההתנהגות בבית מושפעת מהמתרחש בגן. כתבת כי בתך נוהגת באותו האופן כמעט שנתיים, הרבה לפני שנכנסה לגן. כן רצוי לברר, באיזו מידה טוב לה בגן - לראות האם היא שמחה ללכת לגן, האם יצרה שם קשרים חברתיים עם ילדים אחרים (ובמידה ולא, רצוי שתעזרי לה בכך ותיזמי מפגשים אחה"צ) וכדומה. כדאי גם לשוחח עם הגננת ולשמוע את התרשמותה מהילדה.
בהצלחה,
שירי