ילד בן 4.5 בדיכאון?

לבני הבכור לא היה קל להכנס לגן טרום חובה, הוא עבר מגן פרטי עם 15 ילדים שרובם קטנים ממנו לגן עירייה עם 35 ילדים. הפרידות היו קשות לו (הוא ילד שמאוד קשור לאמא ), והיינו בקשר עם הגננת כדי לעזור לו להשתלב.
הייתה תקופה שהייתה טובה שהוא נפתח יותר , היה יותר שמח והשתתף.
אבל עכשיו יש פתאום התדרדרות כללית.
מאז שהוא התחיל את הגן הוא נורא "נדבק" לשני ילדים שהם בעצמם חברים מאוד טובים.
היום הוא רוצה בקרבתו של אחד מהם יותר, וכל המצב רוח שלו נקבע לפי העובדה אם ילד זה שיחק איתו או לא. הגננת שלו אומרת שרוב היום הוא משחק לבד או שהוא מתלווה ל2 הילדים האלו, שהם מצידם בסה"כ חברים שלו, אבל לפעמים הם מציקים לו והוא בכל זאת גלגל חמישי בינהם.
בבית לאחרונה קשה איתו מאוד. על כל דבר הוא מילל, בוכה כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה - ואנחנו מאוד משתדלים לא להכנע לבכי וכיוון שהוא ילד עקשן , הוא בוכה הרבה זמן, וזה הרבה פעמים מוציא אותי משלוותי.
קורה לו הרבה שאם עוברים לידו ונותנים לו בטעות מכה קטנה, הוא ישר בוכה וחושב שעשו לו בכוונה וכועס. יש לו הרבה כעס, (שאני חושבת שגם בא ממנו לצערי , כי אחרי שאנחנו מעירים לו הרבה פעמים אנחנו כבר כועסים ומדברים אליו בפחות סבלנות).
לאחרונה הוא מתלונן על עייפות וכאבי רגליים , הרופא עשה לו בדיקות דם מקיפות (כי הוא גם מאוד רזה) ולא היה משהו חריג. בשבועיים האחרונים גם יש לו ירידה בתיאבון , אני לא יודעת אם זה בא כתוצאה מהעובדה שאחרי שהרופא דיבר איתנו על להפנות אותו לדיאטנית הדגשנו בפניו את החשיבות של האכילה- וזו הייתה התגובה שלו או שזה חלק משאר הסימפטומים שהוא חווה לאחרונה.

בשיחה עם הגננת שלו היא ניסתה להבין אם הוא חווה איזה שינוי בבית.
ואמנם אנחנו דיברנו איתו בזמן האחרון על כך שאנחנו נוסעים ל-4 ימים לחו"ל , אבל נראה לי שחלק מהסימפטומים כבר היו לפני שהעניין הועלה.
מה שכן, אחותו בת השנה וחודשיים מתחילה כבר קצת "לאיים" על מקומו אולי, למרות שהוא אוהב אותה מאוד והוא אח מקסים, הוא התחיל כבר "להחזיר לה" אם היא נותנת לו מכה בטעות..

האם כדאי להפנות אותו לפסיכולוג ילדים?
האם יכול להיות שהוא סובל מדיכאון?
איך אפשר לעזור לו???