ילדה בת 8 שאומרת שהיא מרגישה עצובה

יש לי ילדה בת 8.
ילדה רגילה, עליזה, חכמה, מנהלת חיים כמו של כל ילדה נורמלית בגילה.
בית טוב, לא חסר לה דבר.
בריאה . אבל מבחינה פיזית בלבד, יש לה מחלה שנקראת ALOPECIA AREATA
שגורמת לנשירת שיער בכל הגוף – וראש.
עברה טיפולים של סטרואידים – סולמדרול פולס טרפי = 3 ימים כל חודש.
עבר מאז הטיפול האחרון 3 חודשים, ואנחנו לא ממשיכים, צמח לה השיער בראש.
הילדה ציינה בפני כמה פעמים, אבל זה לא קורא ביום יום, זה קורא אחת לחודש אולי,
שהיא מרגישה עצובה, אבל היא יודעת שהיא לא, ואין לה סיבה להיות... בדיוק במילים האלו.
אני לא יודעת אם זה קשור לסטרואידים או לא, בזמן שהיא קיבלה טיפול במשך שנה וחצי,
אז חשבתי לעצמי שזה בגלל הסטרואידים, ושזה בסדר, שינויי מצב רוח.
אבל עכשיו עברו 3 חודשים מאז – והיא באה אתמול בפני ושוב אמרה לי את זה.
מה זה יכול להיות? חשוב לציין, שהיא לא בדיכאון, היא לא עצובה, היא מלאת מרץ, יש לה חברות,
היא טובה בלימודים... אוהבת את הבית והמשפחה... אני לא רואה על שום דבר שיכול להעיד
שמשהו לא בסדר ויכול לתת לה להרגיש עצובה כמו שהיא אומרת... ומה שמבלבל זה שהיא אומרת לי
שהיא לא באמת עצובה, והיא לא יודעת אבל למה היא מרגישה ככה,
מה עושים???? האם זה יכול להיות שהסטרואידים עדין משפיעים אליה, למיטב הבנתי מהרופא המטפל, לא.
האם ללכת לפסיכולוג? האם פשוט להשאיר את זה ככה ולא לדאוג? האם זה נורמלי?