שיתוק רק בגן

בני בן יחיד בן , כמעט בן 5.
החל ללכת לגן בגיל 3.
בבית - הילד קצת חצוף, משתולל, קשה להציב לו גבולות. הילד מאוד חזק.
בסך הכל הילד בסדר בבבית.
ההשתוללויות מתחילות יותר כאשר משעמם לו. כאשר לילד יש תעסוקה - הוא ילד מקסים.
מחבק אותי, מנשק, משמיע דברי אהבה כלפיי. התנהגות זו היא בדרך כלל רק כלפיי.
את האבא גם מנשק לפעמים - בייחוד כאשר בעלי מבקש ממנו, לאחר סולחה בינהם.
בעלי חסר סבלנות ורואים זו בהתנהגותו.
הילד הפסיק לפני כמה חודשים לקרוא להוריי סבא וסבתא. כאשר הוא מדבר איתי עליהם הוא מכנה אותם "ההורים שלך", "אבא שלך", "אמא שלך".
לגביי הוריי בעלי - בעבר קרא להם בשמם הפרטי וזה פסק. היום הוא יכול להגיד "ההורים שלך בטלפון"
הילד לא נחשף בבית לילדים אחרים. והקשרים הבודדים שלנו ההורים נעשו מחוץ לבית.
הילד עד כה היה די מבודד ובילה רק במחיצתנו ההורים והסבא והסבתא מכל צד.

הבעיה מתחילה בגן- הילד התחיל גן חדש השנה. גן פרטי עם 28 ילדים ו-3 אנשי צוות.
הילד מאוד לבד. לפני כחודשיים התחלנו להפגיש בינו לבין ילד אחר מהגן. עכשיו יש לילד לפחות חבר אחד. 3 ילדים נוספים הזמנו והיה בסדר, אך אין לכך המשך בגן.
הבעיה שהילד משתק את עצמו בגן. הוא לא הולך בלי שיתנו לו יד, לא מדבר, לא מצייר, לא מדביק.
הוא לא מוכן לשלוח יד לדברים בכלל. הידיים צמודות לגוף. בגלל שהילד לא הולך בגן הוא עושה על עצמו לפעמים פיפי. הוא לא מדבר ומבקש עזרה.
עם הילד שהתחבר, המפגש בגן קורה רק כאשר החבר בא ונותן לבני יד וגורר אותו אחריו.
הילד משחק עם אותו ילד בחצר, אך כאשר נכנסים לגן הילד שוב משתק עצמו.
התחלנו טפול אצל פסיכולוגית קלינית לפני 4 חודשים וזה לא עוזר. הילד בא לשעה, משחק על השטיח ואנחנו הולכים. היש עוד משהו שצריך לעשות?
הילד מאוד נבון, לדעתי הרבה יותר מהממוצע. שנה הבאה היא שנה קריטית. אם הילד לא מזיז רגליים וידיים, איך יעלה לכיתה א'?
אני לא מבינה מה קורה בגן. בבית הילד בסדר - מדבר, צוחק, מתעניין, משתולל.
בגן הקודם - הילד לא שיחק עם ילדים , אך ענה לגננת כשהיא דיברה.
היו קצת בעיות, אך הן נהיו מפלצתיות השנה.
מה עושים?