צורח ובוכה בכל פעם שמשהו לא נראה לו

הילד שלך למד שיטה.
כל פעם שלא הולך הוא מקצין מסלים וצורח.
התוצאה - תשומת לב מוגברת.
ילד בן ארבע חייב להתמודד עם מציאות שכוללת גם את מילה לא.
חשוב להבהיר לו בשיחה מקדימה ש"החל מהיום אנחנו לא נתייחס להתפרצויות הזעם שלך לא משנה היכן נהיה. בפעם הבאה שזה יקרה באמצע ... לא חשוב איפה הוא לא יבוא איתכם יותר. אם משהו לא נראה לך תצטרך ללמוד לדבר על זה ולא לבכות ולהזרק על הרצפה.
וזהו.
לא יותר מדי "שיחת יחסנו לאן" - קצר ולעניין.
זה החלק הקל.
עכשיו למבחן המציאות - בפעם הראשונה שזה קורה - את ממשיכה בדרכך או נעמדת בצד ומחכה שהוא ירגע
גם אם זה יקח זמן ארוך.
מי שנשבר ראשון הוא זה שיפיק את לקח.
כשילדים קולטים שההורים שלהם רציניים הם מגיבים בהתאם.
ב ה צ ל חה!!