כניסה לגן

שלום מרינה,

כניסה לגן, אם לא נעשתה בצורה הנכונה, בסבלנות ובהדרגתיות, יכולה להיות מלווה בקשיים.
עם זאת צריך להגיע במפתיע בגן ולבדוק את התנהגותו במהלך היום. לראות אם הוא שמח, אם טוב לו ואיך הוא מסתגל. אפשר לראות גם לאיזה מטפלת הוא מתחבר יותר.

לאיים על ילד, כמו שהגדרת, כלומר- לאסור עליו דבר מה, זה בסדר, אך בהחלט לא לומר לו שישן אצל השכנה.

את אמא שלו ואת אוהבת אותו בכל מצב, ובגלל שאת אמא שלו את מחליטה עבורו. וזה אמור להיות ברור. לך ולו.
כל פעם שיירד מהמיטה את תחזירי אותו. תעשו טקס שינה קבוע. מקלחת וסיפור ושיחה או הצגה. משהו שיהפוך את השינה לחוויה. אפשר לקנות יחד דובי שיילך לישון איתו כל יום ולהדביק מדבקות על הקיר שהם ישמרו זה את זה.

אגרסיביות מובילה לאגרסיביות וחבל.

על כל אגרסיביות מצידו עלייך להגיב בחומרה. להכנס איתו לחדר להרגע. אם צריך לחבק אותו חזק עד שיירגע. בהתחלה זה קשה, אבל לאט לאט המשמעות מובנת וזה עובד.

נעמה שלום ותודה על התשובה המפורטת.

ברצוני לציין שאני כל פעם שאני אוספת את הילד מהגן מקבלת הרבה מאוד מחמאות על היתנהגותו, 3 מטפלות וגננת פה אחת מספרות לי איך הוא אוכל את הכל ולבד, משחק, רץ, מקשיב בחוגים. והאמת הוא שלא נעים לי לפגוע באמון של הגננן ולבא "לרגל" אחריהם, אבל יכול להיות שאת צודקת ואני חייבת להיות יותר אסרטיבית בעיניין.

אני בעצמי הרגשתי שאנחנו עושים טעות כשמאיימים על הילד ומאבדים שליטה כהורים כשעושים כך (במיחד שהילד שלי רגיש מאוד ואני מכירה אותו). אני משתדלת לתת לו הרבה חיזוקים חיוביים על כל דבר טוב שעושה וכל שיתוף פעולה תמיד מקבל תגמול ועידוד ושבחים. אך ישנם מצבים שבהם אני פשטוט מאבדת שליטה, במיחד בלילה כשמאוד קשה לתפקד ולחשוב בהגיון.

אני מבקשת ממך אם אפשר להפנות אותי לספרות מתאימה, חומר קריאה שיכול לעזור לי להיתמודד יותר טוב עם חינוך הילד ועם בעיות שינה, כניסה לגן, התנגדויות ובדיקת גבולות.

בתודה
מרינה
יש לי עוד שאלה - מאוד מדאיג אותי כשהוא לפעמים צועק מתוך שינה, זה נישמע כמו חלומות (סייוטים), בוכה בשינה. האם זה נפוץ אצל ילדים בגילו (בן 2.9 ) ?

היי מרינה,

קודם כל, אוכל להפנות אותך לאתר שלי לקרוא מאמרים בנושאים שציינת.

בנוסף, אמליץ לך על הספר לישון בלי לבכות של אליזבט פרנטלי והספר איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו או דיאלוג עם ילדים.

יכול להיות שהילד חווה סיוטים או ביעותים. אני לא יכולה לדעת בצורה כזו. וכן, חלומות בגיל הזה זה דבר שכיח.

בהצלחה,

נעמה.

שלום נעמה. בהמשך לתשובה שלך קראתי קודם כל מאמרים שיש באתר שלך ואני רוצה לרכוש גם ספרים שהמלצת עליהם. ממה שקראתי הבנתי שלילד שלי יש את כל התופעות שאת מתארת כ"לא מדאיגות"- איבוד תיאבון.
שינוי הרגלי שינה- קושי להירדם, עייפות ייתר.
שינוי במצב הרוח
תלות ייתר בהורים.

למעט אולי איבוד תאבון, דווקא תאבון ניפתח לנו יותר ובגן מאוד מרוצים מאיך שהוא אוכל. אבל כל התופעות של שיבושים בשינה, תלות יתר בהורים, מצבי רוח. כל זה נותן ביטוי בכך שיש יותר היתפרצויות זעם, סירוב לשתף פעולה, לא רוצה לקבל סבתא שתמיד אהב ולא רוצה מטפלת שתמיד אהב.מתמרן ביני לבין אביו- "רוצה...." לא רוצה...." , בלילה 3 פעמים לפחות מתוך שינה בוכה או מבקש את אימא . והשאלה שלי מתי הזמן לדאוג? אנחנו כבר חודש בגן, האם זה אמור כבר להיפסק?
חשוב לציין שלגן הילד הולך טוב, נפרד מאבא, יש טקס ומסלול כמו שאת המלצת וזה עובד, כבר אין בכי בעט פרידה וגם יוצא מהגן עם חיוך ולא ממהר ללכת הביתה. הגננת ומטפלות מאוד מרוצות, יש שיתוף פעולה עם הילד, מדווחות על כך הוא עם כל הילדים ויש אינטרקציה ואפילו ניכנס לחוגים, משחק בחצר. ואני בעצמי שמתי לב שבמקביל לתופעות הלא טובות הרבה שינויי טובים גם היו בחודש אחרון - הילד הפסיק לפחד מזרים, התחיל להיתעניין בילדים אחרים (מה שביכלל לא היה קודם), היתבגר מאוד בכל המובנים.

אך עדין השאלה מתי התופעות "הלא מדאיגות" הופכות ל"מדאיגות" ?

בתודה מראש
מרינה