התמודדות עם שיעור יתר אצל ילדה

החלטתנו הקיץ להוריד את השיער בחלק התחתון של הרגליים (שוקיים), בעזרת קרם להסרת שיער, לבתנו בת ה-4, מכוון שהיא מקבלת הערות בעניין, הן מילדים אחרים – גדולים ממנה בשנה, והן ממבוגרים. (מדובר בילדה שניראת בוגרת, גבוה ובטוחה מאוד בעצמה).

בעוד 3 חודשים, בספטמבר השנה, הילדה עוברת לגן מעורב-גילאים, כך שהיא תפגוש שם ילדים גדולים ממה בשנה – ולכן ניסינו להקדים קצת תרופה למכה...

הילדה שעירה מאוד בגוף (רגליים, אצבעות, גב תחתון, ידיים...), מדובר בבעיה תורשתית, כך שאנחנו מכירים מאוד מקרוב את הנושא הכאוב הזה ואת הסבל שהבעיה גורמת בד"כ, סבל שלא יהיה בידנו למנוע באופן מוחלט...

ביתנו עוד לא התחילה "לסבול" מהבעיה בגלל שהיא עדיין צעירה וכנראה שגם גבלל שמדובר בילדה מאוד בטוחה בעצמה (יפה בעייני עצמה), למרות הערות שהיא מקבלת (מאז ומתמיד...) ולמרות שהיא כבר מודעת לכך שהיא שעירה יותר מילדים אחרים (ומאמא וכו'...).
השיעור יתר, ספציפית באזור הרגליים, בולט במיוחד בגלל שהיא שעירה במיוחד שם ובגלל שהיא ילדה מאוד מטופחת, שאוהבת להתגנדר וללבוש שמלות מהודרות... ורגליים שעירות (כמו גבר), על רקע שמלות ונעלים מהודרת... לא פלא שזה מושך את תשומת לב הסביבה.

מול ביתנו אנו ניגשים לנושא באופן מאוד ישיר, אנחנו אומרים לה – וגם לאנשים ולילדים המעירים הערות, ששיעור יתר זו בעיה קלה מאוד, ממש שטויות, ולבעיה הזו פתרון קל, ושכאשר היא תגדל היא תוכל להסיר את השיער "לצמיתות" (?) כמו הדודות היפות שלה.
היא גם מודעת לזה שאבא שלה שעיר מאוד ובנתיים זה פשוט מצחיק אותה.

הכוונה העתידית שלנו היא לקחת אותה ליעוץ להורדת שיער בגיל 8, בתאום עם רצון הילדה, כמובן.

מיותר לציין שמאז שאנחנו מורידים לה את השיער (החל מתחילת הקיץ) היא מקבלת 0 הערות מהסביבה.
הגננת טוענת ההפך. היא טוענת שהדבר משך תשומת לב הילדים האחרים – דבר טמוע בעיניי מכוון שהדבר לא משך שום תשומת לב מהילדים של מכרים. מהכרותי את הילדה, הרבה יותר סביר שהיא הפנתה את תשומת הלב של הילדים לכך שהורידו לה את השיער. הגננת גם אומרת שזה לא "תואם גיל" , ואכן, גם השיעור ממש לא תואם גיל...

מבחינתנו מדובר בבחירה בין אפשרות גרועה ובין אפשרות גרוענ יותר: השארת או הסרת השיער. השאלה היא באמת מה האופציה הגרוע יותר?