חרדת נטישה?..

שלום רב,
הילד המתוק שלי בן שנתיים, בשבוע -שבועיים אחרונים פתאום מתקשה להיפרד ממנה כשהולך למטפלת (נמצא אצלה מגיל 6 חודשים), תמיד שמח ללכת ופתאום בוכה ומבקש שאשאר איתו. רוצה לציין שזה גם בבית ולא רק שם. גם כשיוצאת ללימודים בערב הוא פתאום עצוב ובוכה? מה קורה? מה שונה השבוע הזה מכל השבועות?....יכול להיות שפתאום התעוררו חרדות נטישה? (זה חדש אף פעם לא חווינו את זה איתו)

שאלה שנייה קשורה דווקא לילד אלים אצל המטפלת (יש שם 5 ילדים ) שמכה אותו. אחרי שהמקרה חזר על עצמו שוב ושוב וגן המטפלת נדמה שלא מצליחה להציב גבולות לילד ההוא. החלטתי ברוב עוונותיי (אחרי שראיתי הגוזל שלי ממחיש על עצמו איך בעט בו ואיך משך לו בשיער ועוד...) אז די-לימדתי אותו לדחוף ולהדוף את הילד ממנו בכל פעם שמכה אותו.
תוך שאני כותבת עכשיו אני פתאום חושבת האם יש קשר בין שני הדברים? יכול להיות שהעובדה שאצל המטפלת כבר לא בטוח עבורו גורמת לו לרצות שאשאר איתו? (כי זה ממש משפיע עליו...כל פעם שמזכירים את שם המטפלת הוא שוב חוזר על מה שעשו לו שם וליבי נקרע לגזרים ומרגישה חסרת אונים מדברת עם המטפלת וזו מבטיחה שהיא שומרת עליו מפני הילד. אבל לדעתי הבעיה היא גם הורי הילד שלא מתרגשים מהתנהגותו וזה עובר גם למטפלת)
טוב , הרבה דברים העלתי כאן. אשמח לדעת גם האם זה נורא שחינכתי הילד לדחוף ולהדוף את הבריון הקטן ממנו? איך אוכל שוב להבהיר למטפלת שמדובר בנושא חשוב עבורי-כי כל הזמן היא אומרת לי "זה ילדים ככה הם ....כך הם גדלים וגם בגן זה יקרה..." אמרתי לה שבגלל זה הוא אצלה ולא בגן כי מצפה ליחס אישי, בטוח וחם. אוף אז מה לעשות?